טל השמים - ר' רפאל בלום

הספר יצא לאור בניו יורק בשנת תשי"ח
נושא הספר: אגדות חז"ל
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 5 - 37

תקציר המבוא:

בחלקה הראשון של ההקדמה המחבר מודה לקב"ה על הצלתו הנסית, בשנות השואה בסלובקיה ובהונגריה, ומזכיר רשימה של עשרות אנשים שהוא חייב להם את תודתו על העזרה הרבה בכתיבת הספר במקום מושבו בישיבה בארה"ב.
חלקה המרכזי והמפורט מאוד של ההקדמה הוא תיאור מלא של כל מה שעבר עליו בשנות השואה בסלובקיה ובהונגריה. המחבר מביא לפרטי פרטים את קורות משפחתו וקורות קהילות הונגריה, בעיקר בודפסט, וסלובקיה, בשנים תרצ"ט–תש"ה (1939-1945), שנת השחרור.
החלק השלישי של ההקדמה עוסק במצב הרוחני של היהודים בארה"ב. המחבר עוסק בהרחבה בבעיות של מערכת החינוך שם, חינוך הבנות, חינוך כללי, מנהגי נישואין ועוד.
כתלמיד חכם מבית מדרשו של החת"ם סופר הוא יוצא באופן נמרץ מאוד נגד כל החידושים.

המבוא:

טל השמים

(עמוד 5)
טל השמים
פתחא זעירא

ישתבח אלוקינו החונן דעה והשכל נתיבות העולם יאיר נוטה שמים ממציא הארץ מאפס המוחלט לו הגדולה והגבורה הגומל חסדים טובים לעם קרובו מן העולם ועד העולם ולפניו נכרעה ונשתחוה ונודה לפניו הא' הגומל לחייבים טובות שגמלנו חסדים בלי ערך ובלי קצבה והוציאנו מעמק עכור לפתח תקוה הצילנו מגיא ההריגה אחרי נסים ונפלאות בלא מספר אותי ואת אשתי ואת יוצאי חלצינו הי"ו ואלו אלף שנים נחי' ילאה פינו לספר מקצת מן המקצת מטובותיו הרבים ברוב רחמים וחסדים ואנו תפילה לה' לרחמינו בכל מיני ישועות נזכה לעבדו מתוך הרחבת דעת דקדושה אנו וכל זרענו הי"ו עד מו"ש ולקבל פני משיח צדקינו מתוך נחת ושמחה בקרוב ומהרה דידן אכי"ר.
וטובה כפולה ומכופלת למקום עלינו ששם חלקינו מיושבי ביהמ"ד עם חברים מקשיבים ואפי' בימי המבוסה בוקה ומבולקה חושך ענן וערפל ל"ע, לא פסקה ישיבה מעל שולחנינו, וגם לרבות אחרי צאתנו לרוי' בעז"ה וטרדות הציבור רבו כמו רבו קול התור"ה נשמע בארצינו בין כותלי בהמ"ד יוכיחו בחורים אודים מוצלים מאש כולך יפה רעייתי ומום אין בך דבוקים בתורה ויראת ה' הטהורה ובאו עמנו גם לארץ הלזו ומשולחן גבוה קא זכינו בלימוד הישיבה מהלכים. ואחרי כן שנתקבלו לר"מ בישיבה הקדושה המפורסמת בכל אפסים ערוגת הבושם לטובה, ואתוספו ספסלי דבי מדרשא בחמלת ה' עלינו בחורים מופלגים שנונים, חריפים ובקיאים, כולם אהובים כולם ברורים, ישרים ותמימים, ביראת שמים החופפת על הפנים כי"ב הע"י, טעמם לא משנים, כמו לפני רבות בשנים, במדינה הלזו הקשה בנסיונות ולשם ולתהילות, דבר אין בפינו ובלשונינו מילה, הודות לה' נצח סלה, ובידי אין מעשה לבקר, כידוע לכליות חוקר, וכ"ז רק רחמי ה' וחסדיו הרבים, החונן דלים ואביונים, וגם בזכות ברכות של שני מאוריי מורי ורבותי הגאונים הקדושים מו"ר הגה"ק ציס"ע רבן של ישראל כקש"ת מו"ה שאול בראך זי"ע האב"ד ור"מ דקאשוי יע"א, ואדמו"ר פאר הדור ופלאו אור ישראל וקדושו הגה"ק כקש"ת מו"ה אברהם שלו' הלברשטאם האב"ד דסטראפקוב יע"א, שנתנו מהודם והסכמתם וברכתם עת התייסדות הישיבה במיהאלעוויץ יע"א היא היא שעמדה לנו לזכות לתלמידים הגונים, כל רואיהם יכירום שהם זרע ברוכים. ולרבות גם הידידים, בעלי בתים חשובים, לוקחי חבל בשיעורים הקבועים, בחול ושבת וימים טובים, בלילות וגם ימים, ההולכים בדרך ה' כמלפנים, לא יעמדו קרסולים, וכל זה הלא בחסדי ה' המרובים, ותפלתינו לפני אבינו מלכנו, ה' הטוב אלקינו ואלקי אבותינו, נא אל יעזבנו ואל יטשנו, ועל מי מנוחות ינהלנו, ודברי תוה"ק לא ימושו מפינו, ולא מפי זרעינו וזרע זרעינו, על דרך הקודש המקובל בידינו, מאבותינו ורבותינו, ותחזינה עינינו, בשוב ה' לעיר קדשנו, ומלכינו בראשנו, במהרה בימינו אכי"ר.
רבות מחשבות בלב איש והנה עוד בימי השואה ואפלה נצטרפתי לטובה להיות חבר בהוצאת חי' הריטב"א על מס' כתובות שנדפס אצל חותני היקר הנגיד החסיד המופלג בתוי"ש מו"ה משה גרינפעלד הי"ד בשנת תש"ב לפ"ק במיהאלעוויץ ונגמר שני חדשים לפני הדפארטאציאן והדפסתי שם הגהותי ביחד וגם לבד תחת שם "רב טוב" עם המו"ל הרה"ג צ"ת מו"ה דוד הירש פעטעני הי"ד שהדפיס הגהותיו תחת שם "אמירא דכיא". ועלתה אז בדעתי להו"ל כל חי' ריטבא עם הגהו', ואז בעוה"ר ערבה כל שמחה וכל פנים קבצו פארור, והלכנו גולה אחר גולה וראינו כל הזמנים פלאות הבוית"ש כאשר יבואר בההקדמה דלקמן אי"ה ולא הספיק הזמן. ואחרי השיחרור לטובה, הייתי טרוד בעול הציבור ולהשיב לשואלים דבר תשובות להלכה כיד ה' הטובה עלינו, לפי קט שכלינו. ובבואינו לכאן, התחלתי אח"כ ביחד עם השיעורים הקבועים, ולהעלות על הספר בדיו על סדר המסכתות, חידושים כפי עומק הפירוש ובירורים והשגות על איזה הגהות ומפרשים, לבא במשפט על כל נעלמים, וגם דברי חידושים, על סוגיות וענינים עמוקים, כפי שחנן ה' אותי, הדל במדע וריק מחכמה, לשום בילקוט ותרמילים, העמקתי עיון גם בד' הראשונים, ביחוד רבותינו הקדושים כשרפים ואופנים, אשר מפיהם אנו חיים, לדור דורים, ה"ה הרמב"ן ורשב"א וריטב"א, כחמה ולבנה וכוכבים, ועברתי בעיון על כמה מסכתות וספרים, וחי' הרשב"א בס"ד ברובו, כסולת מנופה הגהתי, וביארתים קצת וציונים לש"ס ובפוסקים והערות, מלאכה כבדה ורק בחסדי ה' המרובים, וגם חי' הרמב"ן וריטב"א לכמה מסכתות. והתחלתי ב"ה להדפיס כל חי' הרשב"א על סדר הש"ס החל ממס' ברכות בשטו"מ בע"ה וע"י שההוצאות עולים מעלה ועוד טעמים כמוסים אלצוני ידידיי הי"ו שאדפיס בנתיים חי' אגדה אשר שוה לכל נפש והכל רצין אצל אגדה ועי"כ יופתח אי"ה השער לנעמנים להמשיך עבודתינו עבודת הקודש בהדפסת הראשונים עם הגהות וביאורים, ואקוה שאזכה להדפיס
(עמוד 6)
גם שארי חידושי הדלים בחי' ש"ס וסוגיות, ותשובותי המעטים בעזרת החונן דעת, גם לפחות שבערכין אשר בו מגרעת ובעו"ה לא הגעתי למדה זו להיות חובר חיבורים קטונתי מעש, וערום וערי' עני בדעת, רק מטעם הנ"ל ועוד טעמים הכמוסים נגשתי להמלאכה. וחידושי המעטים מקודם המלחמה, רובן נאבדו ומצאתי אחרי השיחרור איזה קונטרסים חי' אגדה וחידושים על שלש סוגיות, וחי' על עשרה דפים ממס' זבחים ומעט תשובות והגהו', החי' אגדה שבאים עתה לדפוס הם חלק ממה שמצאתי ורובם ממה שחנני ה' במדינה זו ורשמתים בקיצור על פתקאות וניירות אחת הנה ואחת הנה מחמת הטרדות בהלכה וגפ"ת. וזה לערך חצי שנה שהתחלתי לעבור עליהם להעתיקם ולסדרם שיהא ראוי לדפוס והעבודה כבדה עלי ואני טרוד בשיעורים הקבועים. ובחמלת ה' עלי שנגמר לטובה, ולא הבאתי כאן דרשות שלימות מלבד ארבע. וכמובן הוצרכתי לבירורים מה שניתן להאמר דוקא ומה שניתן לבא לדפוס, כפי שנראה לדעתי העני', וחששתי כי לא יהי' באפשרותי לבא בדבר שלם ומסודר היטב בזמן קצר ואפריון נמטיי' לבני החתן החריף עצום בקי טובא עלוי המפורסם יו"ש כ"ה אליעזר חיים שיחי' נצח שעבד עבודה רבה בציון כל המקומות בתנ"ך ושני תלמודים ומדרשים, בחיפוש אחר חיפוש, ובכל מקום החליף הכל ללשון הגמ' והמדרש שלא יהא כהורק מכלי אל כלי מד' המפ' אשר על ידי זה כמה פעמי' יש שגיאות רבות כאשר בעיני ראיתי. שנית סידר הכל בסדר נכון דבר דבור על אופניו. שלישית ביקר כל דיבור ודיבור ועוררני על כמה דברים והוצרכתי למחוק להוסיף ולגרוע. רביעית עשה מלאכת ההגהה גם אח"כ בהנדפס. חמישית עשה המפתחות על כל חידוש שלא במקומו לתנ"ך ש"ס ומדרשים, ועי"כ בע"ה יצא הכל כדבר המסודר היטב. וכן נמטיי' אפריון לבני החריף ובקי יו"ש כ"ה שאול שלו' שיחי' נצח שטרח הרבה בהגהת החיבור. וה' הטוב יזכם לעלות מעלות בקודש עם כל מיני ישועות אכי"ר. עכ"ז שגיאות מי יבין ובפרט כמוני אשר בעו"ה בער אנכי מאיש ואין לי יד ושם בהלכה וש"ס וכ"ש בדברי אגדה אשר אין הפנאי מסכים, רק לרגעים אחדים כמעט, ולא ימלט שלא יבואו בדברינו דברים שכבר קדמוני המחברים שלפני ואנכי לא ידעתי אך אקוה שברוב הדברים עכ"פ יהי' איזה חידוש בע"ה וכ"א יש לו חלק בתוה"ק, ואם באולי גם בזה שגיתי עכ"פ אולי המצא תמצא דיבור אחד שיש בו חידוש או איזה התעוררות אז ג"כ לא בא החיבור לבטלה ח"ו, כמובן כל דבר שמצאתי או נתעוררתי קודם ההדפסה שכבר כתוב באיזה ספר העברתי עליו קולמוס שלא להדפיסו.
עשיתי הקדמה קטנה חלוק לג' חלקים. א) בזכרון הימים משנת תרצ"ט עד שנת תש"ה לפ"ק עת השיחרור לטובה. ב)ימים של אחר השיחרור תש"ה –תש"ח לפ"ק. ג) מצב ארה"ב בענין הדת, לא ח"ו לקנטר או לבזות לשום אדם חלילה אין זה הדרך המקובל בידינו רק לעורר את עצמי ואנשים פשוטים כמוני להתחזק בדרך הישן, וה' הטוב יעזרנו שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ית'. גם צירפתי מעט דברי חידודים שלא יהא החיבור בדברי אגדה לבד. הזכרת רבותינו זי"ע ואבותינו הי"ד המה בההקדמה הכל במקומו עם קצת תולדות ולא ראיתי לנחוץ לכפול הדברים. קראתי שם חיבורי הקטן הלזה טל השמים לרמז שמי ושם הורי הי"ד, טל השמים הגי' של שמם, ותיבת שמים לבד בגי' שמי עם הכולל ושם משפחתי וגם שע"ז כלות עינינו שיתקיימו כבר הברכות שברכנו יצאע"ה בשלימותן. ושיתקיים אהי' להם כ-טל לישראל יפרח כשושנה בהתגלות כבוד שמים בב"א. ולבד זה עוד טעמים. וקונטרס הקטן של פלפול שמו שלל רב – בר"ת רפאל בן מו"ה שמואל לחיים לעד.
פותחין בכבוד האכסניא הישיבה הגדולה הקדושה ערוגת הבושם, מישיבות היחידות הכל על דרך הישן תוה"ק על טהרת הקודש בסידור נכון וישר, כמעט אין דוגמתה, בתורה יראה וסידור בכמות ואיכות כי"ב. והאנשים המנהלים שלמים הם אתנו לקרבני ביתר שאת בכבוד רב וחלק חשוב מפרנסתי על ידיהם. ובתר רישא גופא גריר שעומד בראשם הנשיא המייסד הישיבה ובכלל הרב הראשון שיסד הכשרות וחינוך על נוסח הישן המקובל בידינו בברוקלין יע"א ה"ה הרב הגאון המובהק הצדיק המפורסם גודר גדר ועומד בפרץ חסיד ועניו כקש"ת מו"ה לוי יצחק גרינוואלד שליט"א האב"ד ור"מ דצעהלים יע"א רב דקהל ערוה"ב בנו של הגאון הקדוש רבן של ישראל ציס"ע הערוגת הבשם זי"ע.
והברכה אחת היא גם לידידיי האהובים חברים של קהל שומרי הדת דקאשוי וגם לרבות שאר ידידיי האהו' הי"ו כולם יעמדו על הברכה, כמבואר שמותם בסוף החיבור, רק עפ"י טעות נחסרו בין המשתדלים שמות ידידיי האהו' מו' יצחק איזיק הכהן רובין, ומו' אברהם יהודא אוהר, ומו' יוסף נייפעלד, ומו' מיכל הכהן רובין, ומו' משה יהושע הרצאג, ומו' מרדכי גרובער סג"ל, וכ"ה שלמה קרויס, ומו' נתנאל ווייס, נרם יאיר, ויזכו לברכה המשולשת בני חיי ומזוני בתוכ"י וגאולה שלימה הקרובה בע"ה א"ס. ותשואות חן לידידי הנגיד החסיד המופלג בתוי"ש מו"ה ישראל זופניק נ"י שגם הוא מן המסייעים, ויזכהו ה' עם נות ביתו שתחי' לזש"ק וכל מיני ישועות בע"ה. וגם אזכור בפרטות כבוד ידידי הרבני מוכתר במוב"מ מופלג בתוי"ש העסקן
(עמוד 7)
במצות המפורסם מו"ה יחזקאל שווארץ נ"י (אחיו של אלוף נעורי הגה"צ מו"ה שמואל הי"ד), שיסד הקהל שומרי הדת וטורח הרבה בשבילנו ושכרו אתו ופעולתו לפניו לכל מיני ישועות בע"ה, א"ס.
גם יזכרו לטובה אחיי הנכבדים הישרים תמימי לב מו"ה משה יעקב שיחי' נצח ומו"ה צבי ארי' שיחי' נצח עם כל משפחתם הי"ו יתברכו בברכה המשולשת עד מו"ש בע"ה א"ס, וכל קרוביי האהובים הי"ו בכל טוב סלה.
ויזכר לטובה כ' מחו' הרבני החסיד המו"מ בתוי"ש המפו' כש"ת מו"ה מרדכי פריעדמאן נ"י עם נות ביתו שתחי' וכל יו"ח הי"ו ובפרט ביתו הבתולה הצנועה המושלמת במעלות ומשכלת מרת צפורה שת"נ המיועדת לבני הב' החתן החו"ב כ"ה אליעזר חיים שי"נ, יתברכו בכל משאלות לבבם לטובה בע"ה א"ס.
ואני תפילה לה' הטוב כשם שגבר חסדו עלינו עד עתה יהי נא חסדו עלינו גם להבא בכל מיני ישועות וברכות ברוחניות ובגשמיות וברכנו והאשה אשר נתת עמדי ה"ה הרבנית הצנועה מנב"ת טובת לב ונפש עדינה המוכתרת בכל מעלה ומדה נכונה מרת חנה מלכה שתחי' נצח, הלא היא השליח הטוב מן השמים להצלני פעמים בלא מספר בימי החשך בצדקתה וחכמתה והטורחת בטיפול הילדים הי"ו וכל צרכי הבית אחר חתונתנו לטובה ממש יום ולילה לא תשבות שלא אתבטל כלל מעבודתי, ה' הטוב יחזק כחה וכחי ונזכה ביחד לגדל כל יוצאי חלצינו הי"ו זרע ברוכי ה' הב' הח' החו"ב כ"ה אליעזר חיים שי"נ, הב' המו"מ כ"ה שאול שלו' שי"נ, הבתולה הצנועה רחל נחמה שת"נ, הב' שמואל מאיר שי"נ, הב' משה מנחם שי"נ, הב' אברהם שלמה שי"נ, הבתולה הצ' גיטל פרומט שת"נ, הב' שמחה ישראל שי"נ, הב' אשר יעקב שי"נ, הב' יוסף יושע העשל שי"נ, הילדה שרה קלערל שת"נ, הילד עקיבא דוד שי"נ, נזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך נחת והרחבת דעת דקדושה עד מו"ש ונזכה לקבל פני משיח צדקינו כולנו ביחד בתוכ"י בגאולה שלימה קרובה בע"ה אכי"ר.

הק' רפאל בלום
ראב"ד ור"מ דקאשוי יע"א



















הקדמה

(עמ' ד')
א

א) יתברך הרועה והשומר העם הדבוקים בו ית' כאשר הבטיחנו על יד נאמן ביתו "כי לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה"א" (ויקרא כ"ו) ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו אין בנו כח לשבח ולהלל על מקצת מן המקצת מרוב רחמי הא' וחסדיו הגלויים והנסתרים אלינו, מיום היותינו על האדמה עד היום הזה ולפניו נכרעה ונשתחווה נא אל יעזבנו ואל יטשנו ונתפלל על העתיד להודיענו בימין קדשו ויעזרנו ע"ד כבוד שמו בכל מיני ישועות ברו"ג ולקבל פני משיח צדקנו בקרוב מתוך שמחה בתוכ"י ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום אכי"ר.

ב) אם אמרתי אספרה ואגידה נפלאות הא', פלאות מפלאות שונות, ובפרטות בימי הזעם, ה' יצילנו, עצמו מספר ותקצר היריעה מהכיל ממש בכל רגע ורגע השגחת ה' הפרטית ברוב חסד ורחמים, רק אגע בקצה המטה אשר בידי להעלות על הספר ובדיו כטיפה מן הים ומצאתי לחיוב לכתוב קושט דבר אמת מפאת כמה טעמים, האחד שלא לשכוח לעולם חסדי ה' הגומל לחייבים טובות ונזמרה לאלוקינו בעודינו, השנית להראות קדושת וגדולת ישראל קדושים, החבוקים ודבוקים בו ית' בכל עת ועונה, השלישית שלא נשכח העתים שחלפו וליקח מהם לעבוד ה' ולהטיב דרכנו גם בימי הטובה והשלוה בעה"י ונשובה אל ה' וירחמנו, והרביעית לקיים זכור את אשר עשה לך עמלק ובעל גמולות כפל ישלם, ולמשנאינו שבעתים להקם, והיתה לה' המלוכה בסוכת שלם.

ג) נעברה נא ונראה קצת מגלות סלאוואקיא וגלות הונגריא מעת שנחלקה והתפוררה ממשלת טשעכאסלאוואקיא דהיינו ראשית שנת תרצ"ט לפ"ק עד תש"ה עת השחרור לטובה בע"ה, רק כפי שזוכר זאת איש פשוט כמוני אשר לא הי' לי שום מגע ומשא בהנהלת הכלל, רק ישבתי בעיר קצה הגבול של סלאוואקיא, עיר מיהאלעוויץ יע"א קהלה נאה וחסודה בעלת כמה אלפים נפשות עדינות מבני ישראל, והיא בין קאשוי ובין אונגוואר. הנה משנת תרצ"ג שמעשה שטן הצליח, והצורר הגרמני יש"ו נטל הממשלה והתחיל לרדוף אחרי בני ישראל יושבי ארצו מ"מ לא נגלו תעלומותיו כ"כ, ולא נפל פחדו כ"כ על המדינות הקרובות וכ"ש הרחוקות, עד שנת תרח"צ פורים שכבש את ממשלת אוסטרייך עם עיר הבירה ווינא יע"א, אז נחפשו עשו ונבעו מצפוניו, ונפל פחדו על הקרובים
(עמוד 8)
ואימה חשכה גדולה פרשה כנפי' על ישראל שוכני אמצעית אייראפא. לחשוב על מבול של דם ודמעות וכל מיני מיתות משונות ואכזריות באופן גדול ונורא אשר לא נהיתה מיום החורבן, ולא יזכר עוד, לא עלה על שום בר דעת, רק די הי' לראות התפשטותם ואכזריותם כחיות טורפות שעשו אז בבני ישראל שתחת ידיהם ונמס כל לב. וכן נמשך עד תחילת שנת תרצ"ט שפשט ידו על מדינת טשעכאסלאוואקיא בטענות שוא ומדוחים בתחילת שנת תרצ"ט נעשה במינכן הגזר דין לחתוך את הטשעכאסלאוואקיא לגזרים חלק מהם לגרמנים יש"ו וחלק להונגרים יש"ו, עיר מיהאלעוויץ נשאר לטשעכאסלאוואקיא – בחלק שנפל להונגרים הי' גם קאשוי עיר מולדתי, ומקום ישיבת אבותי הי"ד ורבותי זי"ע, וביום ט"ז חשון ה' וירא, ולמספרם 10 נאוועמבער נקבע שתנתן להונגרים כמו שאר עיירות על הגבול הרבה מאד. אם כי הייתי בקאשוי על ר"ה וימים האחרונים של סוכות נסעתי גם על ש"ק (פרשת לך) שבת שלפני החלוקה, ליקח ברכת פרידה מרבותי הגה"ק זי"ע ומאבותי הי"ד.

ד) בני ישראל היו שמחים לקראת ההונגרים, שהסלאוואקים עשו נאצות והשמיעו קול כשונאי ישראל האמתיים בדברי בוז וקלון כהקדמה לרדיפות שונות, שקבלו אויטאנאמיא ע"י הרשע יש"ו נגד הטשעכים, והלכו ודבקו בדרכיו של הצורר, לפתוח במלחמה נגד בנ"י, ע"כ גדלה שמחת אחב"י גם בקאשוי שיתפטרו מהסלאוואקים וחשבו שההונגרים יהיו טובים, אשר בעו"ה מיד נתבררה להם שהי' טעות וקוו לשלו' ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה, ובכל מקום בואם הכו ורדפו מיד באכזריות את ישראל ושאר רדיפות שונות. באותו שבת הלכו הסלאוואקים ותפשו הרבה מישראל אשר לא ישר בעיניהם מאיזה סיבה שתהי' כגון שאינו אזרח, וכדומה, ושהוא נולד בהונגריא, אמתלאות שונות כדרך הרשעים והוליכו שולל בערום ובחוסר כל נפשות יקרות לאלפים בעיירות הגבול טרם שהלכו משם, גם לקאשוי הובאו למאות משפחות שלימות ובודדות ותהי צווחה גדולה בכל העיר, כי עד אז לא נשמעו דברים אלו, מלבד במקום מדינת הרשע יש"ו ולא זולת ואז הותחלה פעם ראשון צרה כזו, היתה מהומה גדולה ונתנום בבתי כנסיות ומדרשות וכ"א שלח לאכול ולשתות עבור האומללים.

ה) במוש"ק תיכף קראתי בטעלעפא"ן למיהאלעוויץ, האם בביתנו שלו', והשיבו שבע"ה שלו', כמובן גם משם הוליכו כמה וכמה משפחות אולם בנו לא נגעו, לא ידעתי מה אעשה והלכתי לשאול בעצת אדמו"ר הגה"ק מופת הדור ופלאו מו"ה אברהם שלו' הלברשטאם זי"ע ולא השיבני כלום רק נתן לי ידיו לברכת פרידה והבנתי שאסע למיהאלעוויץ. מו"ר הגה"ק פאה"ד מו"ה שאול בראך זי"ע הי' אז מוטל על ערש דוי ולא יכולתי לדבר עמו, ויש אתי דברים מאז משני רבותי הקדושים זי"ע ששמעתי וראיתי וכבוד ה' הסתר דבר.

ו) בשנת תרצ"ט אחר פורים כבש הצורר שר"י בטענות שוא ומדוחים שלו את טשעכייא ועשה מהם שם פראטעקטארא"ט שהם תחתיו וברשותו, ומסלאוואקיא, שהמה ידידיו מעולם עשה מדינה בפני עצמה. עם הסלאוואקים, עם בזוי ושפל, עם לא הי', טפשים ובורים, כחבריהם ההונגריים והפולניים, מעט חכמה והשכלה שנטעו בהם הטשעכים, שהעמידו בכל מקום בתי ספר ובתי ספר גבוהים, שילמו להטשעכים במיטב, והכריחום לעזוב המדינה ולחזור לטשעכיא, כמובן נתנו להם כל רכושם רק שיסעו עכ"פ מהמדינה. לא עשו עמהם כמו שעשו לישראל אשר המה הפקר בכל עת גלותם בעיני האומות, רק נתנו רכושם ושלחום. הס"ם וכל כת דילי', הרשע האשכנזי יש"ו וכל המתחברים עמו אופן רשעתם לבשה בכל מדינה צורה אחרת, אם כי עיקר הכוונה היתה להשמיד להרוג ולאבד, מלחמה נגד ה' לעמלק ושותפיו מ"מ הסמיות עינים וההכנות הדרושות לגמור מחשבתו הרשעה היתה בכל מקום משתנה לפי המקום ויושבי', כפי כח השפעת הרשע שם, ושאר סיבות שגרמו שיעשו במחשך במעשיהם למען שלא יתודע כוונתם וגם כי לא ימרודו האומללים הנרדפים. וכן המדינה החצופה הדלה הבזוי' הלזו, רשעים כסילים ובוערים נעשו חכמים להרע. העם הקטן הנמבזה הזה עשה גזירות וחוקים מיום שהוקמו למדינה, נגד ישראל, יותר מגרמניא גופא. הקאדעקס שלהם לחקוק חקקי און נגד ישראל הי' עב יותר מכל מדינות אחרות שגזרו גזירות. משנת תרצ"ט אחר פורים עד תש"ב אחר פורים, ימי הדעפארטאציאן, הביאו בכל יום גזירות חדשות, מצצו דם ישראל מעט מעט, עד שכשהגיעו ימי הדעפארטירונג אמרו הרבה שנוח להם יותר לילך מלהשאר כי כבר כשל כח הסבל שלהם.

ז) כל יום פחד חדש מגזירה חדשה בפרט משנת תש"א ולהלאה הביאו משפטים אשר משפטי סדום אצלם כקטנות שבקטנות. דחקו על ישראל למסור להם כל כסף וזהב ותכשיטים, ביתם שדותיהם וכרמיהם. בהחנויות ובתי חרושת העמידו שם ערל שהוא יהי' הבעה"ב והישראל הפועל, ובימי הדעפארטירונג קבלו קצת מבני ישראל אלו כתבים שיכולים עוד להשאר, שצריכים להמדינה, כדי שילמדו היטב את הערלים כל ההילוך של מסחר ועשיי' ואח"כ שלחום למחנות ההשמדה.

(עמוד 9)
כדי לראות קצת משפטי סדום אוכל לרשום בעט ברזל ועופרת דוגמא, הבתים הוצרך הישראל למסור לערל ולכתוב ולחתום בגרונדבו"ך (פנקס של בתים ושדות ונחלאות) על שם הערל לקיים כל דבר. אמנם לכתיבה וחתימה כזו צריך לשלם להממשלה סך קצוב, כמו בכל מדינה, השכר הזה הי' צריך לשלם ישראל הנגזל שגזלו ביתו ונחלתו (כסנהדרין קט: גבי סדום שהוצרך לשלם שכר הקזה). אחת הגזירות היתה שלא הי' אפשר לאצור שום דבר מאכל רק מעט מן המעט, ממון לא הי' רשאי להיות לישראל תחת רשותו יותר מחמש מאות קראנען (כערך עשרה דאלארים). בעיירה אחת מצאו אצל ישראלית, כמדומה שאלמנה היתה, שומן, איזה פונט, וענשו אותה בשני אלפים קראנען קנס. כשהביאה כסף הקנס אמרו השוטרים הרשעים היאך אפשר לך להביא אלפים קראנען הלא יותר מחמש מאות אין להיות תחת רשותיך וענשו אותה שוב עבור עבירה הזו. כזה וכזה הרעו בלי שיעור ומספר להרבות כנחל דמעת העשוקים יותר מתשעים אלפים נפשות יקרות מבני ישראל שהיו נתונים למרמס תחת רגליהם המזוהמות.
ח) בעת הגזירה למסור לידם כסף וזהב וכל דבר חשוב, היו הרבה שהטמינו בקרקע וכותלים, ומונחים עדיין שם מלבד מה שמצאו הרשעים יש"ו בגששם כשהובילו אח"כ ישראל למקומות ההשמדה ל"ע. והון לא הועיל ביום עברה וחשבו מחשבות, הרבה מהנפשות העורגות, הוי הוי על ימים שעברו הכי לא טוב הי' ליתן לדברים טובים, עניים ודלים, בני תורה והלומדים לעמוד למשמרת כל הימים, במקום שאין שולטים זרים, אך כבר חלפא שעתא ביום הזעמים. היו הרבה שהפקידו מטמונים בידי שכניהם שחשבום לטובים וישרים, והם קבלו בשמחה רבה ובכבוד בהבטחה שבודאי יחזירום לעת הישועה, והם הם היו הראשונים במעל למסור לידי הרשעים אם הי' א' בהחבא, כדי לשלחם למחנות ההשמדה. וכן עשו הערלים שנעשו הבעלי בתים בחנויות ובתי החרושת עפ"י רוב שראו להשתדל איך לשלוח הישראל לחדרי הגאז ל"ע.
ט) מלבד חוקים של גזילה עשו חקקי און שכוונתם רק לצער ולמצוץ את דם הנפש. שלא ליקח מן השוק ירקות ופירות רק אחר שעה עשירית, כשכבר נמכר כמעט הכל לבד הפסולת. שלא לילך ברחובות קרי' רק בצד אחד של הרחוב (בתי משתאות והוללות שלהם כמובן נאסרו לישראל לבקרם). כפעם בפעם גזרו שלא לילך מחצי העיר לחציו השני. הרחוב הגדול שחילקה העיר לשתים הי' ההפסק שלא לעבור. לא הי' יום שאין קללתו מרובה מחבירו ל"ע. לישא העגולים הכוכבים הירוקים כפי המדה בדיוק. על הבתים ג"כ כוכב ירוק. בכמה מקומות לא הי' רשאי ישראל לילך ברחוב רק לרוץ. כל זה נמשך בלי הרף באכזריות נורא. לא פסקו מלבזות ע"י פלאקאטע"ן (ניירות הדבוקים על הכותל) וספרי תיפלות ועתונות ולשפוך גפרית ומלח על פצעי עם קדוש כאלו היו השפלים מכל הבריות. עשו מחנות עבודה רק לתכלית לצער ישראל.
י) זרח בחשך אור לישרים, ואפי' בימי האופל וצל צלמות הללו לא עזב ה' עמו הן ע"י שתדלנים, הן ע"י שוחד כסף, כדרכו של עשיו, וה' הותיר לנו גם שריד בהישיבה שנתייסדה ע"י הרבני החריף וו"ח מו"ה ארי' מאי הי"ד. הוא בקשני שאעמוס על שכמי להיות ר"מ (מלבד לימוד השיעור גפ"ת בחברה ש"ס שהעמסיו עלי אז, ובימים הקשים שלש שנים למדנו בהחברה ש"ס בעיון כמעט כל סדר קדשים עד שנתרוקנה הבהמ"ד בעו"ה ע"י הרשעים בשנת תש"ב). והישיבה עמדה בימי הזעם הללו וגדלה מזמן לזמן ובזמן שקודם הדעפארטירונג למדו שם קרוב לתשעים בחורים, כולם קדושים מופלגים בתורה. כל הדאגות, ולימוד כל השיעורים תמידים כסדרן היתה עלי, וסייעו לי הבע"ב בנתינת ימי מזון ועוד כהנה. וה' הושיע שלא נפסקה קול התורה עד שיצתה הגזירה ל"ע בהדעפארטירונג לפולין ומאז כמעט כולם נשתלחו למחנות ההשמדה ונשארו רק יחידים הי"ו. ועד עתה פלא בעיני היאך הי' באפשר ע"י השתדלות קצת מצד ראשי הקהלה, לעמוד וללמוד יומם וליל בצוק העיתים אם לא כי עיני ה' הטוב והמיטיב היו עלינו לטובה חוץ מדרך הטבע, ובזכות הסכמת וברכות שנתנו בעת התייסדות הישיבה, רבותי הקדושים מאורי ישראל מו"ר הגה"ק מו"ה שאול זי"ע אב"ד דקאשוי, והגה"ק מו"ה אברהם שלום הלברשטאם זי"ע האב"ד ואדמו"ר דסטראפקוב יע"א.

יא) נחזור להנ"ל, בימי הגזירות קודם כל לראש וראשון לקחו הפאספארטע"ן מכל בר ישראל מלבד ליחידים שנסעו למסחר לטובת המדינה השאירו. ליסע לא הי' אפשר רק ברשיון מיוחדת והיו צריכים לשבת בתחתית הקאר (אויטא) או במקום מיוחד בטרעי"ן (אייזענבאה"ן). אין לפרוט כל הגזירות רק כמעט שגזרו על כל דבר, ברציחה נפלאה שעברה כל גבול.

יב) בשנת תש"ב אחר פורים יצא הקצף ל"ע ונודענו שהדעפארטירונג עומד הכן לשלוח למקום לא נודע, ס"ג אלפים נפשות יקרות עפ"י עצת היועץ הגרמני יש"ו בפרעשבורג בירת המדינה הארורה הקטנה הלזו. אנו יושבי עיר בקצה המדינה לא ידענו פרטי' ודברי' ברורים, רק אימה חשכה גדולה נפלה על כל בנ"י. כבר הי' נודע לנו למדי ע"י פליטי פולניא,
(עמוד 10)
שהיו בורחים כמה מהם לעירנו, מהתנהגות הגרמנים הארורים יש"ו. ידענו מהרציחות האכזריות שעשו באוקראינה ומה שעשו שנה הקודמת לבני הונגריא, שבקיץ תש"א לקחו רבבות נפשות עדינות, באמרם שאינם אזרחי הונגריא ושלחום ממשלת הונגריא לפאדאליא, בסביבות קאמענעץ פאדאלסק, והרגו אותם כצאן לטבחה, אחר עינויים קשים. וידענו כ"א שהשילוח היינו להריגה ר"ל. מאז הורתי להיתר לברוח אפי' בש"ק ויו"ט למקום שאפשר, והדרך היחידי שנשאר אז הי' רק הונגריא ששאר הגבול הי' תחת הרשע יש"ו.

יג) הרשעים כים נגרש, ועשו הרשימות מבחורים ואנשים עד מ"ה שנה, וכבר עשיתי צוואה בע"פ, שנודע לנו שהאנשים יוליכו קודם. ב"כ חשבתי אולי אברח לבדי להונגריא שעל האנשים הגזירה לעין ומן השאר לא נודע דבר ברור. אך זוגתי שתחי' נצח לא הניחה אותי בטענתה שנהי' כולנו ביחד. יום א' שלפני פסח תש"ב, בא גיסי הרבני החסיד נפלא במעשיו מו"ה שמחה צבי גרינפעלד הי"ד שנודע לו נאמנה שביום מחר יחטפו האנשים לשלחם לארץ גזירה. לא האמנתי לדבריו אך להפצרתו ולהפצרת אנשי ביתנו הלכתי עם גיסי לבית חותני הי"ד, שחשבנו שילכו לחפש רק למקומות אשר רשומים אצלם האנשים, ובבית חותני לא הי' דר רק הוא וחמותי הי"ד. באשמורת הבוקר הלכו הסרדיוטים ותפשו האנשים מבית לבית ותהי צווחה רבה. גם בבית חותני באו לשאול האם יש אנשים עד מ"ה, ואנו מתחפשים ובורחים מבית לבית מאחורי הבתים וגדרות, עד הבוקר אור ששבנו לבית חותני. ואנו מתחבאים בבית חותני עד שעבר הזעם. הסרדיוטים באו פעם אחר פעם לביתי והפחידו את זוגתי שת"נ שתאמר היכן אני, והיא השיבה שאינה יודעת, והפחידוה שבאם ימצאו אותי תהי' מרה, אך היא לא חששה והשיבה שאינה יודעת. כל הבחורים ואנשים עד מ"ה שנחטפו אז נשלחו לההשמדה.

יד) יום או יומיים אח"כ, וזוגתי לבדה עם שני ילדיי הב' אליעזר חיים והב' שאול שלו' שיחיו נצח, שהיו ילדים קטנים, והיא אחזוה צירים וכורעת לילד, ואין איש איתה בבית כי חותני וחמותי בביתם ואני בהחבא. והלכה ברגלה להמילדת שדרה בחצר הסמוכה שתבא מיד שאחזוה הצירים. תיכף אח"כ המליטה נקבה והמילדת באה. הילדה הזו שמה אסתר הינדל שנעדרה ל"ע אח"כ, כאשר יבואר להלאה, היתה ממש כשליח טוב מן השמים שעל ידה נצלנו אז ואח"כ וגם בהונגריא, כאשר יבואר לפנינו אי"ה. החג הקדוש בא ובשום בית לא הי' אפשר לעשות ההכנות לבער כל חימצא, וכבדו הבית בדוחק, בנהרי נחלי דמעה. לא הי' באפשרותינו להשאר להלאה בבית חותני שהוא וחמותי הלכו לדור בביתי לעשות הסדר והפסח כולו, ואני לא יכולתי לבא לביתי כדי שלא ימצאוני. בבתים אשר כבר תפשו האנשים ונשארו המשפחות לא חיפשו אז עפ"י הרוב, והחלטנו עם גיסי הי"ד לילך לבית קרובתינו בעלת ילדים קטנים שבעלה כבר שלחו, להחבא שם ולעשות הסדר וגם להיות שם ימי הפסח. ומקצה העיר זה עד השני הלכתי בפחדים נוראים שלא ירגישו בי, ודרך הלוכי נכנסתי לביתי ואמרתי מז"ט לזוגתי והדמעות נשפכו כמים, ותיכף ברחתי הלאה לבית קרובתינו.

טו) האמת שלא הי' בי כח וסבלנות לילך להחבא, ולולא זוגתי שת"נ שדחקה עלי בכל עוז בכל עת, וגיסי היקר הי"ד שבעל כרחך אלצני לזה מי יודע מה הי'. ולא אוכל להתאפק לזכור לטובה את גיסי אחי זוגתי הנ"ל שמלבד חסידותו ופרישותו, הי' סוחר ופרנסתו מצומצמת ומסר נפשו לעשות טובות בגופו ומאודו לכל לב דוי ונצרך לעזר. זכור אזכור ששאלני שאלה בימי הזעם היות שהי' לו כח השפעה אצל הפריצים, ונתן להם מתנות שונות מממונו, רק כדי שיוכל לעשות טובות עבור הנצרכים אמנם בימי הזעם ע"י הגזירות שונות נחסרה פרנסתו ואירע שאיש אחד אמיד ביקש שישתדל באיזה ענין עבורו, האם יקח עבור השתדלותו כסף מאיש אמיד הלזה. והשבתיו מאחר שהקב"ה הושיע לך כל הימים שעשית כל טובותיך בלי שום קבלת פרס אדרבה אתה פזרת משלך מפרנסתך המצומצמת, לא תקח גם עתה, וה' יושיע גם להלאה. ואמר לי על זה דע לך גיסי שגם דעתי הי' שלא לקבל, רק חששתי אולי אין אני יוצא ידי שמים אם לא אקבל מאחר שעתה דחוק השעה ע"כ שאלתי ותשואת חן לך. כך היו האברכים של מיהאלעוויץ מלאים מצות כרמון, ומס"נ על קוצו של יו"ד ואהבת ה' ואהבת ישראל.

טז) עשינו הסדר בדרך מתניכם חגורים, פן יחפשו אחרינו ועשינו הכל בלי שום שינוי עד שעות אחר חצות אם כי מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. היו לערך מנין נפשות המתחבאים שם. שכבנו לנוח עם הבגדי' שאם צריך לברוח יהי' הכל מוכן, גם הסריגה של ברזל על החלון נחתך עוד מבעוד יום שיהא אפשר לברוח דרך החלון אם ח"ו יוצרך. כך עברו ימי הפסח ב"כ וב"כ חטפו בכל המדינה הבתולות ונשים צעירות לשלחם למקום לא נודע, וזו הגזירה היתה קשה מן הראשונה שיברה לרסיסים כל לב ולא נותר כח. שלחום דרך פאפראד והחושך כיסה ארץ הדמים הלזו.

טוב) אחר פסח שככה החמה קצת, כמו שנתברר

(עמוד 11)
אחר כך, הי' כדי לעשות ההכנות להדעפארטאציאן של המשפחות. שבתי לביתי. נודענו שיתחילו הדעפארטאציאן בעיירות הסמוכות לנו, וביום ט"ז אייר ג' מאי למספרם יתחילו המלאכי חבלה מלאכתם לגירוש הנפשות הטהורות. יום ג' מאי הי' ביום א' לשבוע. ביום ש"ק באו כל המשפחה, שהיתה גדולה, משפחת חסידים ואנשי מעשה כולם טהורי לב, ליקח ברכת פרידה לפני הנסיעה. ביום א' יום בוקה ומבולקה מר ונמהר, ובבהכ"נ קרא הרהגה"צ מו"ה יוסף בוקסבוים הי"ד את העם לומר תחינות ובקשות, ועשו הקפות והושענות בתק"ש, אולם החל הנגף שניתן רשות למשחית בעו"ה. אני לא הייתי אז בבהכ"נ, איני זוכר הטעם, ומצא אותי סרדיוט א' גרמני יש"ו, שבא ביחד עם המלאכי חבלה הסלאוואקים המוכנים לזה לעשות הגירושין, שר"י, ואמר לי שאם לא ארוץ תומ"י לביתי, ירה יירה בשונאי ישראל את הקוי"ל שלו, וברחתי כצבי מפח. וב"כ מיד באו הסרדיוטים ליקח המשפחות ל"ע. כבר באו בחצר שלנו רק שהי' חצר ארוך ודירתי בסוף החצר. ברחנו, חותני וחמותי גיסי וגיסתי ואיזה מהילדים שלו ולהבחל"ח גם אני לבונקע"ר המוכן מקודם בחצר האחרת, חדר סמוך לחנותו של גיסי, ושם החבאנו. זוגתי שתחי' עם ילדיי הי"ו, ועם ילדים קטנים של גיסי הי"ד להבחל"ח, נשארו בביתי, וזוגתי השכיבה עצמה באמרה שהיא יולדת. המחפשים הסרדיוטים באו וחיפשו אחרינו ולא מצאו. שלשה ימים ולילות היינו בהחבא וזוגתי שתחי' הביאה בלילה מה לאכול. בג' ימים הללו שלחו ממיהאלעויץ יותר מג' אלפים נפשות טהורות הרבנים ומורי הוראה ואדמורי"ם כמעט כולם, מלבד הרה"ג החריף מו"ה עזריאל פרידמאן הי"ד, והרה"ג מו"ה דוד ליסויער הי"ד, והגה"ק מו"ה שמואל רובין זי"ע, שנתחבאו. העיר נתרוקנה כמעט לגמרי שאנשים ובתולות כבר שלחו וגירשו.

חי) כן עשו בכל המדינה, קבצום לדזשילינ"א ופאפרא"ד, ומשם הוליכו רובם ככולם לפלך לובלין לגעטא"ס אשר שם. עשו בהם עינויים קשים ומרים ורובם הרגו בתחילת שנת תש"ג. מכל אלו הטראנספארטים לרבות גם שאח"כ עוד בשנת תש"ד, כאשר יבואר לפנינו, לא חזרו רק שלש מאות נפשות, מכל הרבבות נפשות, ה' ינקום דמם לפנינו בקרוב א"ס. הרבה טראנספארטען שהוליכו בשבועות והלכו בקריאת ההלל, וזמרה שהולכים לקבל פני משיח צדקנו.
זמן קצר שככה חמת הרשעים יש"ו ולא חיפשו כלל. בש"ק אין אני זוכר בדיוק באיזה פרשה, באשמורת הבוקר, ובאכזריות גדולה מכים על הדלת, ומלאכי חבלה לפנינו שנלך להטראנספארט. זוגתי שת"נ אמרה שחולנית היא והם צווחו והיא לא השגיחה. אני הלכתי עמם. באותו ש"ק מצאו גם גיסי החסיד המופלג מו"ה אשר אנשעל הי"ד בהחבא ותפשו גם אותו. ע"י השתדלות מראשי הקהלה מאחר שהי' לי מכתב מקאשוי שאני אזרח הגרי הניחוני לחוץ. אולם גיסי הלך לגירושין עם הטראנספארט. את גיסי מסרו שכניי הערלים לידי הרשעים וגילו המחבואה שהי' שם, הי' ת"ח מופלג נפש יקרה וחסיד, הי"ד.

יט) אחר זה בכל שבוע באיזה יום הי' יום חטיפה (הנקרא לאפאטשק"א) ומי שנפל בידם שלחו למקום הקבוץ לדזשילינ"א, ואז נחבאתי במקומות שונות. אין לשער גודל התלאה והפחדים. גם זוגתי שתחי' נצח הוצרכה להחבא עם הילדים. פ"א נתחבאו בבהכנ"ס כמעט כל היום עם הילדים הי"ו, ובדרך פלא שלא הרגישו הרודפים האכזרים שר"י. ביום חטיפה אחת חטפו זוגתי שת"נ ורצו שתקח עמה הילדים הי"ו ואמרה שאינה רוצה שהיא מהונגריא והלכה לבדה, וע"י השתדלות איזה משתדלים יצאה לחירות בע"ה, ואלמלי הילדים עמה לא היו מניחים שחיפשו משפחות עם כמה נפשות להטראנספארט. כבר הזכרנו שבכל מדינה עשו הצרות באופן משונה וכן עשו בסלאוואקיא חדשות, שמי שהמיר דתו ר"ל נפטר מהגירושין. ובעת הטראנספארט הגדול לקחו אלמנה א' עם בני', שהיו כמעט ניעורים וחפשיים לגמרי מן דתוה"ק ואמרו לה שיש ברירה להנצל ע"י כן, ואמרה מוטב למות והיא ישראלית, ורוצה למות כישראלית והלכה לאבדון עם שני בני'. ומי כעמך גוי אחד, אפי' אלו שפרקו עול אולם לא כפרו בה', והכל הגלות גורם, ושחורה אני ונאוה רק ששזפתני השמש.

כ) ענין של המרת דת נתחדשה בה אחר כך דדי בכתב מכומר שהמיר דתו, והי' קוראין זאת בשם שמ"ד צעטע"ל ל"ע. והרבה משפחות שנשארו מטראנספארט הגדול, והי' אח"כ בידם להציל עצמם בזה ולא רצו, רק פשטו צוארם לסבול עינויים קשים ומיתות משונות ל"ע. ארץ ארץ אל תכסי דמם עד ישקיף ה' ויראה בעני עמו ונחלתו. וברם זכור אותו האיש לטוב הרבני מו"ה אברהם יצחק ווילנער הי"ד, להבחל"ח היינו ביחד בהתפיסה ל"ע כאשר יבואר, ובא קרובו לשאול שיכול להוציאו משם בשמ"ד צעטי"ל המזוייף הזה ולא רצה והלך למחנה ההשמדה. והרבה מאד עשו כן, קודש ישראל לה' בכל עת ובכל דור וה' יצילנו ולא יוסיף לדאבה עוד.

כא) בכל שבוע כמעט מחבואה אחרת כאשר הזכרנו זוגתי שתחי' עם הילד שאול שלו' שי"נ, ע"י ריצוי כסף קבלנו כתב עבורם מרופא א' ונסעו להומענע
(עמוד 12)
עיר הסמוך, לבית החולים שם. ביום תשעה באב הי' יום חטיפה ותפשוני הכלבים עזי נפש הללו. בדרך שהוליכני ברחתי מיד הסרדיוט לאיזה בית שדר שם ישראל עם אזרחיות מארצות הברית, ואז הי' די ושם לא חיפשו. שם אמרתי הקינות בלא כח ובלא מח. ביום שלאחריו חשבתי שכבר שככה חימה כמורגל אמנם המחבל הזשאנדאר שברחתי ממנו מצא אותי בבוקר השכם והוליכני לתפישה, מקום קיבוץ הנשלחי' לטראנספארט. הייתי שם איזה ימים ובחמלת ה' עלי והשתדלות ראשי הקהלה הוציאוני לחרות. אך אמר לי המשתדל שמצבי מסוכנת ל"ע.

כב) הורי בקאשוי הי"ד עשו כל התפעלות להציל אותנו, והדבר הוקשה מאד. אלו שברחו להונגריא בכלל ולקאשוי בפרט אם תפשו אותם אז מסרום בחזרה לידי הרשעים הסלאוואקים. ואלו שהטמינו עצמם אצל איזה ישראל או רק דרך כף רגלם על מפתן ביתם הוכו המטמינים במכות אכזריות נוראות וגם עונש מאסר, ע"כ נתייראו מאד אחב"י להחביא רק מעט שמסרו נפשם ממש. קאשוי היתה מהעיירות של גבול ומסוכנת ביותר ומחמת רשעים צוררים שהיו בקרבה, ע"כ בקשו הורי הי"ד חשבונות לסדר אותי בתור אזרח שהרי נולדתי וגרתי שם עד חתונתי לטובה. ובדרך נס לא נכתב בקאשוי בפנקס הממשלה שעזבתי קאשוי, כמו שהוצרך להיות כן עפ"י פקודתם, ועי"כ השתדלו והי' קרוב היום שאקבל מכתב אזרחיות וישלחו לי למיהאלעוויץ, ולאזרח מחוץ למדינה לא עשו כלום. ב"כ וב"כ כאשר המתנו בכליון עינים על הכתב הזה, כמעט בכל יום חשבנו שנתקבלנו אולם ראינו שהמצב מסוכן כמו שהזכרנו, החלטתי שנברח הגם כי הי' כמעט מן הנמנע לפנינו, דהנה המבריחים בקשו סכומים גדולים ולא הי' כבר לא ביד חותני וכל שכן בידי שום רכוש, הכל נאכל ע"י הרוצחים הגוזלים שלקחו הרוב, והשוחד ושאר צרות אכלו השאר וגם הי' קישויים שהלכתי אני עוד בזקן ופאות, אשר בלעדי לא הי' עוד בכל מיהאלעוויץ רק הרה"ג החריף מו"ה עזריאל הי"ד פר"מ, והרהגה"ק מו"ה שמואל רובין הי"ד, ולא רצו ליקח איש עם זקן ופאות מעבר לגבול. וה' ברוב רחמיו וחסדיו הזמין לי א' שלקח אותנו עבור מ"ב אלפים קראנען אשר הי' שם הון רב לא ישוער (אם כי הוא לערך אלף דאלארים, אבל כח הקניי' ומכירה הי' כערך שמונת אלפים דאלארים של עתה), ואין בידי לפורטה רק שהבטחתיו לשלם בהונגריא. ב"כ וב"כ חמי וחמותי מצאו להם ג"כ איזה מבריח, והכל נסדר על מוש"ק פ' ראה כ"ו לחודש מנחם אב תש"ב.

כג) מוש"ק תיכף אחר הבדלה, והנה זוגתי שתחי' באה בחזרה מהומעננע יע"א עם הילד שאול שלו' שיחי' נצח, ולהבחל"ח עם הילדה אסתר הינדל היינו בביתנו, ובא עבורנו קאר (אויטא) עד הגבול ע"י איש פינאנץ שהי' משוחד מהמבריחים. אצל הגבול אחר טשעטשעוויץ הניחוני אצל יער א', ושם הי' טראנספארט של ישראלים ולהבדיל של ערלים אשר מבריחים סחורות, כל הטראנספארט ביחד היו ט"ז. והלכנו רגלי היער ט"ז קילאמעטער, את הילדים הי"ו נשאו על הכתף. באמצע היער התחילה הילדה לבכות, ואימת מות נפלה עלינו, כי קול ביער בלילה נשמע למרחוק, אך בחסדי ה' המרובים עלינו הגענו לשלו' לכפר סמוך לקאשוי באשמורת הבוקר. בבוקר הלכנו רגלי לעין כל לקאשוי בנחת, כאלו אנו משם אבל בפחדים נוראים בלבנו. ובע"ה הגענו לבית איש א' ששכרו שם מקום ליום א' עבורנו שהודיעו המבריחים את אבי מורי עט"ר הי"ד שבאנו לשם. אמי מורתי הי"ד היתה בפעסט לגמור בכי טוב האזרחיות ודילגו אחרי' שתבא.

כד) בבית הורי הי"ד לא הי' באפשרי להיות שהי' מקום גלוי, וע"כ שכרו עבור זוגתי והילדים הי"ו בקצה העיר אצל מחזר על הפתחים ושם דרו וחיו בדוחק גדול וחיי צער ל"ע שתי שבועות שלמות. אני הייתי מוטמן בבית הורי הי"ד בפחדי' גדולי', וכאשר הי' איזה חיפוש (ראזזי"א) שרדפו אחר בורחים הטמינו אותי במטה בין כרים וכסתות. בעת הסתרי ביום אף ל"ע בבית הורי הי"ד, לא הניחו אצלי לבקרני כמעט שום איש שלא יתודע מקום מחבואי לבד איזה יחידים וביניהם אלוף נעורי הרהגה"צ המפורסם כש"ת מו"ה שמואל שווארץ הי"ד הוא בא לעודדני ולסמכני. הגה"צ הזה כדאי לרשום אודותיו איזה פרטים, הי' תלמיד הגה"ק בעל מעשי למלך והגה"ק מו"ה פנחס שטיינער אב"ד אילאק זי"ע, וגם תלמיד הגה"ק בעל ערוה"ב זי"ע, הי' חביב בעיני גאוני וצדיקי הדור ובפרט ש"ב הגה"ק אב"ד אונצדארף קירבו כתלמיד חביב. הי' אופן לימודו נפלא בלימוד ישר לא נלוזו מעגלותיו ובעמקות גדול בשיטות החמורות. הי' צדיק תמים במעשיו, שונא החדשות הן בשם לשון ומלבוש, הן בכל דבר הקפיד שלא לזוז זיז כל שהוא מקבלת אבותינו ורבותינו, תלמידיו שהעמיד לאלפים כמעט כולם הדריך בדרך הזה ביראת שמים טהורה ובלימוד הישר ע"ד האמת בעומק העיון, נקי כפים ובר לבב, מוכתר במדותיו התרומיות, המון חידושיו כולם נאבדו, עלה על מוקדה ע"י הרשעים יש"ו ביום כ"ט אייר תש"ד. הי"ד בתוך שאר עבדיו שנשפך דמם כמים. אחר שני שבועות

(עמוד 13)
הי' איזה סרדיוט בבית העני הנ"ל לאיזה ענין. ומצא שם זוגתי ג"כ, ולא הי' אפשר להשאר והוצרכה לברוח עם הילדים לקרובותי' לסאטמאר. בסאטמאר הי' מקום מסוכן ג"כ בכל רגע חיפשו אחר בורחים, הילדה אסתר הינדל שהצילה זוגתי שתחי' וגם הילדים שיחיו נצח, שעל ידה יכלו להשאר בבית שזו היתה מקור הצלה בין להם בבית בין לנו במחבואה וכמו שכתבנו למעלה. כן גם בעת העדרה ל"ע הצילה אותנו בחמלת ה'. היא נעדרה ע"י מחלתה, ל"ע, שלא הי' מי שישגיח עלי' בימי הצרות להאכילה ולהשקותה, הערכאות בסאטמאר שאלו של מי הילדה ומקום לידתה, ואמרו שבקאשוי והוצרכה זוגתי עם הילדים הי"ו, לברוח הלאה, ברחו לטאראנאליא אצל קרובי', ב"כ וב"כ הוצרכתי גם אני לברוח מקאשוי שהי' חשש שיחפשו אודות הילדה שאמרו שנולדה בקאשוי. בפחדים נוראים כרכתי מטפחתי על פאות וזקן שלי כמי שחולה שינים הוא, נסענו דרך עקלתון בלוית אבי מורי עט"ר הי"ד לפעסט בדרך טארנאליא ושם מצאתי זוגתי עם הילדים הי"ו בפחדים ומצב קשה ולא הי' באפשרותי מה לעשות אז ונשארו עוד שם, הגענו לפעסט לטובה בימי הסליחות תש"ב, אחר איזה שבועות ברחו זוגתי והילדים הי"ו מטארנאליא שהי' סכנה להשאר שם לעיר פעסט.

כה)בפעסט הי' משונה המצב מכל המדינה, כבירת המדינה לא עשו השוטרים שם כ"כ רשעות והי' מנוחה יותר מבערי השדה. לבד זה הכרך גדול והאנשים אינם ניכרים התמיכה היתה מסודרת יותר לפליטים אם כי קטנה היתה ומצומצמת מאוד, דבערי השדה מי שתמך ביד בורח אז אחת דתו לקבל מכות אכזריות, ולשלוח למאסר. אולם בפעסט לא היו מתייראין כ"כ, ועי"כ כמעט רוב פליטי פולין וסלאוואקיא נתקבצו לשם. לבד זה קבלתי ב"כ וב"כ את האזרחיות, אשר לא הי' שוה כלום באמת מאחר שלא המתנתי עליו בסלאוואקיא, אך בפעסט שלא הכירוני הי' לו כח. הגענו לפעסט בערום ובחוסר כל קרועים ובלויים. בכיסי חמישים כסף (ערך עשרה דאלארים) שנתן לי אבי מורי עט"ר הי"ד לא יותר שכבר בזבזו הורי כל ממונם ואחותי הי"ד מאונגוואר מכרה ג"כ תכשיטים לצורך אלו ההוצאות של האזרחיות. גם לוו ולקחו אצל הקרובים אלף כסף, ונתתיו להמבריח בתור פרעון במקצת על חוב שלי מהבריחה (יתר החוב שלמתי לו אחר השיחרור בשנת תש"ה בקאשוי שבקשתיו להתפשר מהסך הגדול ושלמתי). לא הייתי בקי לבקש מאחרים מאחר שחותני החזיקני וגם הי' לי פרס בתור ר"מ, ולא הורגלנו לקבל מתנות משום אדם, ועי"כ באמת כל ימי היותנו בפעסט שתי שנים ומחצה לא באנו לידי מדה זו ליקח אפי' מלבוש קטן להילדים הי"ו או ליקח לנו איזה מלבוש, ברוך ה' על כל חסדיו.

כו) אחר יו"ט של סוכות נתקבלתי מטעם הקהילה לר"מ עבור הפליטים מסלאוואקיא ושאר מקומות. אמנם לא רצו ליתן מקופת הקהל לבורח ע"כ לא נתנו רק אורח עקלתון מקופת הצדקה וקבעו פרס שהי' די לי לחצי פרנסתי, ששכר דירה הוצרכנו לשלם ביוקר כשני שליש מפרס הקבוע שלי, שלא היה אפשר לקבל שום דירה, וכסף לצרכי אכילה ועוד שלח ה' ברוב רחמיו וחסדיו, ומעולם לא ידעתי מה יהי' למחר שאין בידינו לפורטה. הישיבה הלזו היתה יחידה במינה בכל המדינה. כל הבחורים כמעט, היו בחורים שברחו מחוץ למדינה ועמדו בסכנת מות וגם אני בתוכם. הפחד היה מונח בעצמותי עוד מצרות הסלאוואקיא. כמעט שנה וחצי בכל אשמורת הבוקר הייתי נעור בפחדים האם לא באים עבורנו, שבסלאוואקיא חטפו בכל פעם באשמורת הבוקר עד אחר צהרים. לא באתי לביתי כל היום כמעט, רק ישבנו בבהמ"ד, ואם הי' עת זעם (הנקרא ראזזי"א) ברחנו כולנו לצד אחר. כך למדנו ג' זמנים כל מס' בבא קמא, בלב קרוע ומורתח ובמוח מטורד. כל ג' זמנים אלו, אם כי בכל יום תפסו בפעסט בורחים, מבחורים שלנו לא נתפס אפילו אחד בחסדי ה', ואם כי היינו יחד כל היום כמעט. לבד מבחורים אלו הי' לי שיעור קבוע בערב בחדשים הראשונים עבור בחורים פליטים שעבדו כל היום, ואם אחד מהם לא בא בערב להשיעור הי' קרוב לודאי שכבר נתפס ל"ע. חוץ מאיזה רחובות הידועים בפעסט שכמעט כל דיוריהם ישראלים, סביבות החברה ש"ס וביהכ"נ הגדול קאזינצי, לא הרהבתי עוז בנפשי לילך ברחוב רק לעיתים רחוקים. למדנו בחברה ש"ס עד מנחה שאז באו הבעלי בתים, ובחורף ג"כ הוצרכנו להפסיק ונשארתי אצל השיעורים של בע"ב, שפחדתי לילך לביתי.

כז)בחורף שנת תש"ג (בחודש דצמבר וינואר למספרם) נקראו הכל ליכנס למחנה העבודה. עניין מחנה העבודה הלזו היתה כמו שהזכרנו שהרשע שר"י וסייעתו בכל מקום עשו שינויים בתחבולותיהם נגד העם הקדוש, כמו כן עניין העבודה שהוקמה כסניף לצבא ההונגרית. עשו רגימנטען שלמים ר"נ איש ובראשו עמדו איזה פקידים מהצבא ההונגרית והיו בידם בנ"י כחומר ולבנים, עפ"י הרוב הרעגימענטען שלחו לחוץ למדינה למקום המלחמה ושם עשו בהם עינויים קשים. כל עובדא מסוכנת הוצרכו הם לעשות כגון ללקט מינען וכ"ד. לבד זה עינו אותם בצרות
(עמוד 14)
שונות ורובא דרובא אלו שנשלחו לחוץ למדינה נאבדו ל"ע.
אלו שעבדו בהמדינה עצמה סבלו ג"כ הרבה רק אם מצאו שהפקידים לא היו רשעים אז הי' המצב כדי לסבול. ועפ"י רוב הוצרכו לרכך לבבם ע"י כסף שיענה את הכל ובכל זה יש יוצאים מן הכלל כמובן. מחנה העבודה התייסדה אחר שגזרו בשנת ת"ש כמדומה (לא הייתי אז בהונגריא). שישראל א"א להיות מאנשי הצבא.

כח) לא ידעתי מה לעשות, אבי מורי עט"ר הי"ד פקד עלי ליכנס לשם לנסות להיפטר, כדי שלא אצטרך לילך להחבא, כמו כל אלו אשר ברחו ולא נכנסו. עשיתי כפקודתו ע"י שתדלנים מצאתי רופא עכו"ם א' שהי' בקיא לעשות חולאת "געלענקסענטצינדונג", ועבור בצע כסף חמש מאות נתן לי לשני רגלי בתור איניעקציאן ובאו לי יסורים נוראים ל"ע, וכך נכנסתי עם מיטה בידי בעש"ק לעת ערב לפני ביקורת רופאי הצבא. הרופא הי' א' מעריצים הנודעים, נאצי ימ"ו ועשה ממני ליצנות כשביארתי לו המחלה וגם אמרתי עוד מיחושים. אמר לי שאני ראוי לכל עבודות אפי' עבודות הקשות, ונשארתי בפנים, וכל הלילה בלבלוני מחשבותי מי יודע שלא ישלחוני מחוץ למדינה, כדין אלו שלא נשלחו לעבודה. אלו שנכתב עליהם עבודה קלה נשארו במדינה. הכסף חמש מאות ועוד שהוצרכתי לרופאים אחרים נתנו לי הקהלה מקופת הצדקה. ושאר ההוצאות שהיו לי אז וגם אח"כ הרבה להצלה ולא הי' בידינו כסף כ"ז נתן לי דודי המנוח הרבני מו"ה צבי סג"ל קליין ע"ה שהי' תלמיד הגה"ק דאונצדורף ויזכר לטובה כי ממש הציל אותי ממות כמ"פ ע"י נתינתו, אם כי לא הי' בכוחו.

כט) אלו שגרו כל ימי האפלה בהונגריא כבר גלחו זקנם כשנכנסו למחנה אולם אני גר וגם הלא חשבתי שיפטרוני לא רציתי לגלח פאות וזקן שלי בפרט שהקב"ה הושיע שעברתי הגבול ג"כ עם זקן ופיאות והייתי שם בהקאסערין בין כמה אלפים נפשות היחידים בצורה כזו. בבוקר ש"ק י' שבט, בא א' מן הפקידים לבקש איש שיהא ראוי למלאכות בזויות לעשות שם ומיד קירב אותי בראותו צורה שלי ואמר שאני הנבחר. בחדר שלי היו שם עשיריות מאחב"י אולם כמעט כולם מהחפשיים כרוב יושבי העיר בודאפעסט. ומיד כדבר הרשע הזה את דבריו עמדו על רגלם כמה וכמה ואמרו שהם מקבלים את העבודה תחתי ויניח אותי שאני רב ולא אחלל ש"ק, וגם למלאכות בזויות הלא אין זו הדרך. וראיתי כי ישראל קדושים הם, וכן ראיתי הרבה פעמי' בלי מספר, כי לא לחינם בחר ה' בעמו ישראל כי הרקנים שבו מלאים מצות כרימון ,ובני ישראל נאים רק הצרות והעניות מנוולות אותם, ביום ג' באה פקודה שקראו בפני קהל עם ועדה שאם לא אגלח זקני ופיאותי יגלחוני בעל כרחך. ובאו אלי השכם ושלוח גם בימים שקודם לזה שלא אהיא עקשן, והוצרכתי לקיים פסק זה וביקשתי א' מאחב"י שיגלחני שלא אבוא לידי גילוח בתער. ב"כ וב"כ נפלאים דרכי ה' והזקן ופיאות גרמו לי ישועה שלא חשבתי מאז. ברעגימענטען הרבה היה "רב" שלא הוצרך לעבוד אלא לדרוש מוסר, ברעגימענט שלי אשר סדרוני שם בימים הראשונים הי' ג"כ הרב מהנעאלאגען, איש צעיר ודרשן טוב בל' המדינה. אני כמובן לא הי' לי שום כתב מהממשלה שאני רב של איזה קהילה שהרי פליט הייתי. והנה לבוא למשרה כזו לא עלתה על דעתי שהרי הי' בסוג בלתי אפשרי בלי שום כתב, בלי השתדלות, ובלי כסף. כל השלושה מעלות אלו שהיו בי הי' די שלא אחשוב על דבר כזה. והנה כאשר באתי ונשארתי שם מיד הודעתי שאני חולה ל"ע ורוצה אני לילך לפני ביקור חדש, כדרכם בזה, ועד שלא נתבקרתי לא הוצרכתי לעשות שום מלאכה. בערך שבוע שלאחר היותנו שם ובני הרעגימענט שלי החלו לעבוד בהעיר לצורך הממשלה ואז בימי השלגי' וכפור הוצרכו לילך להעיר ולנקות הרחובות מן השלג. כשבועות אחרי היותי שמה נתבקרתי ע"י רופאי' וכתבו שראוי אני למלאכות קלות, ואורו עיני בישועה זו אם כי לא פטרוני מ"מ לא ישלחוני חוץ למדינה, ואז היו המלחמות הגדולות אצל דאן שנפלו שם לאלפים מאחב"י בעבודת הצבא ל"ע. כיון שנפסקה מפי הרופאים שצריך אני להשאר במחנה העבודה בא אלי א' מן הפקידים על הרעגימענט ואמר לי שמחר ביום ש"ק צריך אני לילך להעבודה. אמנם תשועת ה' קרובה לבוא וביום ש"ק בבוקר באו להודיעני שנתמניתי לרב ברעגימענט ופטור אני מעבודה, וניצלתי מחילול ש"ק. הענין הי' שהראש מהפקידים של רעגימענט שלי הי' ערל מחסידי אוה"ע וכשראה אותי בצורתי ושאני רב כתב להקאמאנד"א שאין צורך לשני רבנים ברעגימענט א' וימנו אותי לרעגימענט האחר ועי"כ קיבלתי ההתמנות, מה רבו מעשי ה'. וגם הי' לי ס"ד שכל ג' החדשים שהייתי לא הוצרכתי לדרוש בל' לע"ז ופ"א התחלתי והופסקה ע"י סיבה.

ל) משם הוליכו אותנו לאפען (בודא), ונתמנו ראשים פקידים צוררים שר"י. א' מהם,צורתו כרוצח מיד שם עיניו עלי לרדפני, שיבר את המטה שלי שאילך בלא מטה ושאר צרות להקניטני ולצערני. בענין מאכלות כשרות הי' הדבר משתנה ממקום למקום, הכל כפי רצון הפקידים. ברעגימענט א' אכלו כשרות רק בסוד ובהשני יכלו לאכול בגלוי וקבלו מאכלים
(עמוד 15)
שיבשלו לעצמם כשרות. אני קיבלתי מזוגתי שתחי' בהסתר מאכלו' כשרות, ונודע להרשע הזה שאין אני אוכל כלום משלהם, ויתן צו בעת חלוקת הארוחה שאבא שם בכלי שלי לקבל הסעודה וצווח מי הוא זה שמבזה מאכלים של הצבא ההונגרית, כאלו הוא מאכל נמבזה. וחשבתי שאלך בהשורה ולשפוך או לעשות דבר מה עם הד"א והנו"ט שלהם. אמנם לא עלתה מחשבתי יפה, הצורר עמד שם ואמר שרוצה לראות שאני אוכל הסעודה בפניו. בצרתי לא ידעתי מה לעשות והתחלתי לבכות, מיד בא שם פקיד שני שהי' ג"כ צורר ואמר לו מה אתה רוצה מזה הנח לו ויעשה מה שרוצה ויאכל כרצונו, מיד הניחני ומאז הי' לי מנוחה בענין האכילה בחסדי ה'. רק פעם א' עת היותינו אצל פאטיק רצה להכריחני שאגלח בתער וה' הצילני מידו ומאז נהפך לי לאוהב,ויהי לפלא.

לא) אחרי עבור ימים הוליכונו לפאטיק עיירה קטנה סמוך לאוהעל. שם הושיבונו רחוק מן העיר קצת. הנה אנשי רעגימענט שלי כמעט כולם חפשיים מאנשי פעסט והרבה מהם לא ידעו להתפלל כלל. עכ"ז ישראל קדושים, אהבוני אהבה עזה, הגם כי ידעו שאני מדור הישן. כל ימי היותי שם הראתי להם לדעת שהמה מאמינים רק באי ידיעתם תעו מדרך השכל. קניתי להם סידורים עם תרגום הונגרי, וגם שארי טובות שהי' בידי. ומעט כסף שהי' לי כמעט שהוצרכתי לפזר לענינים כאלו, וגם לשחד ההמלוים מאנשי הצבא שהלכו עמי להעיר שהוצרכתי לילך שם לטובת הרעגימענט לקנות איזה דבר, ע"י השוחד שנתתי לאלו אנשי צבא המלוים מסרו אותי אנשי צבא מרעגימענט אחר שנסעו עמנו וראו שהמלוים הושיבו אותי בראש וכבדוני והמה מן הצד. וכמעט שהייתי ח"ו בסכנה ולא ינום שומר ישראל, והרופא שהי' ישראל ועוד אנשים מרעגימענט שלי המתיקו הדבר אצל הראש, לא ידעתי עד היום הזה באיזה אופן, והכל ברוב רחמי וחסדי ה'.

לב) אחד עבור ג' חדשים הכריזו שאלו שהיו חולים ובאו לעבודה קלה ישלחום לפעסט על ביקור חדש. כמובן שתיכף ומיד הודעתי שגם אני כא' מהם. הראש, הפקיד הצבאי שלנו לא רצה להטות אוזן, באומרו שאני רב ואין אני עושה מלאכה בלא"ה ע"כ אשאר אצלם. וע"י השתדלות הרופא ישראל הנ"ל, שהי' מזג טוב, אם כי לא ידע שום דבר מהיהדות, אמר שמסכים שאוכל ליסע בתנאי אם יסכימו בני הרעגימענט ושאל אותם והם צווחו בפה אחד שמסכימים שאסע לפעסט, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

לג) באנו לפעסט ושלחוני לביתי לטובה, ביום ג' ניסן ביום ש"ק הי' הביקור, המחלה שלי כבר נתרפא והייתי בריא אולם ולא ידעתי לשות עצות בנפשי, לעשות מחדש המחלה כבפעם הראשון לא הי' בי כח ליסורים נוראים ובטחתי בחסדי ה' והלכתי למקום הועד. בבואי לפני הרופא שאלני מה מיחוש שלי אמרתי לו געלענקסענטצינדונ"ג על שני רגליי. אחז ברגלי ונתן לי כתב פטורין על ו' חדשים, ויהי לפלא. אולם לא הלכתי אצלם שוב לעולם ב"ה, רק בימי השואה כאשר יבואר להלאה אי"ה.

לד)עוד בחורף שנת תש"ג מסר אותי שוטר א' מקאשוי שאני פליט מסלאוואקיא, והענין הי' שהגיע לידם מכתב שכתבתי ממיהאלעוויץ להורי הי"ד שירחמו נא ויסדרו האזרחיות כי אנו בסכנ"ג. מכתב זה בא לידם וחקרו ודרשו ונודע להם שאנו בפעסט ומסר אותי הצורר הזה יש"ו להפאליצייא בפעסט. הורי הי"ד כתבו לי שאפנה לעו"ד ישראל שהי' איש מוצלח וסידר האזרחיות ג"כ והוא בע"ה המתיק ענין זה בחסדי ה' בדרך נפלא. עוד אתרחיש מילתא אח"כ שעורך דין הזה הי' לו לסדר ענינים שונים במיניסטעריוס, ועפ"י סיבה שסיבבו מן השמים מצא שם שהגיעו כתבים לשם, והיינו מכתב בקשה שערכתי לפ"ב להקאנזולאט ההונגרי שיתנו לי אזרחיות שאני יליד קאשוי (בעת צרה נסינו כל הדרכים) ומכתב זה הגיע אז למיניסטעריוס (כ"כ מהירה וזריזה היתה הקאנזולאט ההונגרי שר"י שעד שנה תמימה נמשכה מעת שביקשתי עד שהגיע לפעסט בעת שהרגו ואבדו הכל הסלאוואקים הרשעים יש"ו), ואלמלי מתחילים לחקור היתה סכנה גדולה שהיו רואים שקבלתי ב"כ בהונגריא שלא כדין, ובע"ה עבור כסף הרבה (שנתן לי דודי חלק ממנו) לקח העורך דין הלזה כל תכריך הכתבים שלי ואיבדם לנגד עיני. נפלאים דרכי ה'. בקיץ הזה נתפסו בקאשוי ידידים שלי שעסקו בצרכי ציבור וטובת ישראל ורכשו כתבים הנצרכים לפליטים שאם לא היו כתבים כאלו הי' אפשר בקל להודע שהוא פליט, וגם פנקסי קניי' רכשו עבור הפליטים כדי שיוכלו לקנות מלבושים וכדומה אשר נמכר רק על ידי פנקסים כאלו. כנראה מצאו שם רשימה מי קיבל בקיץ הזה פנקסים וחיפשו אחריהם ובתוכם גם אנו. באו השוטרים אלי, ואני לבדי בביתי וביקשו הפינקס. אמרתי שאין אני בקי בחפצי הבית רק זוגתי תחי'. רצו להכות אותי כדרכם, וה' נתן חני בעיניהם ונמנעו והמתינו עד בא זוגתי ת"נ, וביקשו הפנקס, אמרה תומ"י שאבדה הפנקס כאשר יצאנו מדירה לדירה, לא האמינו וחיפשו והי' לעיניהם ממש בהתיבה ובע"ה הוכו בסנוורים ולא מצאו, נפלאות
(עמוד 16)
מעשי ה'. לקחוני עמם למאסר סאבאלטש ואחר יום הוציאני לחפשי העורך דין הנ"ל בע"ה וברוב רחמיו וחסדיו. באותו קיץ נתפשו חמי וחמותי הי"ד, כנראה שמסר אותם הערל ההוזמייסטער (סופע"ר). והיו שם איזה זמן עד שבא חוק מהממשלה שזקנים וזקנות לא מוסרים בחזרה להסלאוואקים רק יכולים לחיות במדינה אם יש משפחה שדואגת עבורם.

לה) חורף שנת תש"ד לפ"ק, הוקל המצב קצת להפליטים מצד הממשלה. השתדלנים פעלו עבור פליטי פולין שיוכלו לקבל רשיון לדור בהיתר וקראו להם שמות עכו"ם. והוקל קצת גם מצב פליטי סלאוואקיא שלא רדפו כ"כ והי' אפשר לפדותם וכהנה. נתרבו התלמידים שבאו פליטים בחורים מגליציא. אזכרה שבאו אלי בחורי סלאוואקיא במר נפשם, הלא כמעט שאין לנו מה לאכול זה שנה תמימה, מעט כסף נותנים לנו ואנו חיים חיי צער ודוחק (גם מעות מעשר שלי, אשר ב"ה גם בימי הצרות לא הוצרכתי לשנות מעולם, נתתי כמעט הכל לבחורים הי"ו, ועכ"ז הי' מעט מן המעט ביחד עם מה שקבלו תמיכה הדלה), והשבתי להם אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו ולא תאמרו כן, רק יבאו וה' הטוב יושיע וכן הי' שבזכות בחורים אלו באו שתדלנים ופעלו שנתנו לבחורים פרס גדול וגם מזונות וחיו בהרחבה ב"ה. גם לי הוסיפו על פרס שלי, כמובן גם אז לא הספיק, ההוצאות נתרבו, אולם חסדי ה' שהוטב המצב והרחיב ה' לנו מהפחדים וחיי דוחק. אחר פורים לקחו הגרמנים יש"ו הממשלה בידם, והעיר פעסט וכל המדינה נבוכה. המהומה היתה נוראה, מיד סגרו הדלתות בעד ישראל שאסורי' לנסוע. אלו שהיו בפעסט ורצו לנסוע לביתם לערי השדה נסעו בסכ"נ או התחפשו. בכל המדינה לבד מפעסט עשו הגרמנים ושותפיהם ההונגרים הנאצים יש"ו ההכנות לדעפארטירונג ל"ע. הובילו בכל מקום המשפחות לגעטא'ס ואח"כ למקום מיוחד עפ"י רוב לציגעלייע"ן (מקום שריפת הלבנים) שהם רחוקים מן הישוב שיעשו מה שלבם חפץ ולא יראה כ"כ. וגם שם ישנם השינע"ן (מסילה למרכבת הברזל) להוביל חיש מהר. ב"כ וב"כ גם בפעסט תפשו בחרש אנשים מעט מעט מבית ומבחוץ, בשבוע הראשונה לא יצאתי מפתח ביתי חוצה וישבתי משומם שידעתי מה זה. יושבי פעסט לא ידעו לא הבינו ולא האמינו. בסוף השבוע בא אלי א' ממכירי הי"ו ואמר מה יהי' התכלית צריך לילך חוצה, וגילח במספרים זקן ופאות שלי. מיד בלכתי חוצה קבלתי שכרי שפגע בי מנוול צורר א' ונתן לי מנה אחת אפיים ל"ע ונשברו בתי עינים שלי.

לו) עברו ימים והדעפארטאציאנען בעיירות השדה הותחלה. צווחתי ככרוכי' בחברה ש"ס שמוליכין המשפחות לבשל מהם בורית והסתכלו עלי כעל חסר דעה ר"ל, הסברתי להם ארוכות וקצרות ולא האמינו אם כי ידעו שאני פליט ישן. במדינה כולה הרשעים בלבלו מוחות העם שמוליכין רק ממקום למקום, בכזבים שונים. שלחתי שליח לגעטא בקאשוי להורי הי"ד שיברחו ואפי' מכניסים עצמם לסכנה אין מה להפסיד. השליח נתפש והתחילו לחפש אחר המשלחים ונשתקע הדבר בחסדי ה', לא ידעתי מאיזה סיבה.

לז) פ"א קראו אסיפה לטכס עצה מה לעשות, היו שם עסקני הקהלה באולם החברה קדישא, נקראתי גם אני, הגם כי לא הייתי מהעסקנים, מסתמא משום שידעו שפליט ישן אני. יעצתי שישלחו על ידי שכירים כלי זיין לגעטא'ס ויעמדו על נפשם כי אין מה להפסיד. וסברא שלא יהרגום על אתר וגם יהי' ערבוביא בין העכו"ם תושבי המדינה. לא הסכימו לזה. דברנו לילך להכומרים ואמרו שניסו ולא פעלו. עד היום הזה בל אדע האם אמת הי', כמדומה ששקר הי', אומנם אפילו היו עושים כן בלא"ה לא היו פועלים כלום. הלא בסלאוואקיא כולם קאטאליקים היו והראש הי' כומר, ולא שמעתי מעולם שאלוף מגדיאל הראש ברומי יאמר אפי' דיבור קל לטובת ישראלים האומללים הנרדפים. הגם כי לפי דתם צריך לאהוב הבריות, היינו מסתמא הצפרים והחיות כדרכם כסל למו, לא ישראלים אשר המה הפקר להם.

לח) קודם שבועות קבלתי מכתב מהורי הי"ד שנוסעים למקום לא נודע ולוקחים ברכת הפרידה. לא אמנע מלרשום קצת מתולדות אבי מורי עט"ר הי"ד ואמי מורתי הי"ד. אבי מורי נולד בשנת תרל"ה לפ"ק בסיקס יע"א בהונגריא לאביו הוא אא"ז הרב הגה"צ המפורסם מו"ה אליעזר בלום שהי' יושב שם באוהל תורה והי' מורה ודאין ומפורסם לגדול בתורה ולצ"ת בכל המדינה. אא"ז הי' תלמיד הגאונים הקדושים פאה"ד, מו"ה מנחם אש ז"ל אונגוואר, מו"ה אברהם יצחק וויינבערגער ז"ל קליינווארדיין, מו"ה פייבל פלויט ז"ל שוראני, והכתב סופר ז"ל. ראיתי מכתבים שכתב לו הגאון הקדוש מופה"ד מו"ה הלל ליכטנשטיין זי"ע מקאלאמייא (שקירבו עוד בהיותו אבד סיקס) והי' אז אא"ז אברך בן כ"ה שנים וכותב עליו תוארי' גדולים. בהיות הגאון הקדוש בעל חתן סופר זי"ע אב"ד סיקס, למד אא"ז אברך בן כ"ה שנים וכותב עליו תוארי' גדולים. בהיות הגאון הקדוש בעל חתן סופר זי"ע אב"ד סיקס, למד אא"ז עם הבחורים השיעור פשוט וכשנתקבל החתן סופר לאב"ד מאטערסדארף אמר אא"ז שמוטב הי' מניח לחתוך אצבע מידו רק שלא יעזוב החתן סופר את העיר, כ"כ הי' דבוק בו. כן סיפר לי הרב הגאון הצדיק מו"ה שמואל עהרנפעלד שליט"א אב"ד דמט"ד.

(עמוד 17)
נתקבל לרב אב"ד בכמה קהילות ולא רצה לקבל ע"ע, רק נשאר באהלו בסיקס, זי"ע. אבי מורי למד אצל גאוני הדור הפני מבין, הערוגת הבושם (בהיותו אב"ד דקוו"ד) הבית נפתלי, נהרי אפרסמון, וחביב מאד בעיני כולם. ופנקס גדול של ח"ת שכתב בו אבי מורי, צורת השער כתב לו מרוב החביבות, רבו הבעל בית נפתלי. אחרון חביב שלמד אצל הגאון הק' רבן של ישראל השבט סופר זי"ע בפ"ב, וחיבבו מאד כאשר ידעתי נאמנה, וכן כתב אלי הגאון האדיר הצדיק המפורסם רבן של ישראל מו"ה עקיבא סופר שליט"א אב"ד דפ"ב יע"א בזה"ל "זכרתי ימים מקדם בעוד אביו הרבני המופלג בתו"י צניע ומעלי הי"ד יצק מים קדושים על ידי ק"כ אבא מאוה"ג בעל שבט סופר זצ"ל בישיבתנו הי' מן התלמידים המצויינים בתהלוכותיהם ובמדותיהם אהוב בין חבריו ודבוק ברבו וכו' עכלה"ט. אבי מורי נתקבל לרב באחד מארצות המערב בימי חורפו ולא הניחו לשם אא"ז כאשר שמעתי כמ"פ מפי אבי מורי, מסתמא מיראתו מהמאדערניזמו"ס וגידול בנים אשר שם קשה. ונשאר רק סוחר בע"ב המתפרנס מיגיע כפו, והי' מחשובי עיר העליזה קאשוי, חכם חרוץ ומפורסם בחכמתו ויראתו הקודמת לחכמתו. הי' חביב מאד בעיני כל צדיקי וגאוני מדינתנו כאשר ראיתי בעיני. בסוף שנותיו הי' מגיד מישרים בחברה תמימי דרך שיסד הוא, שלא ע"מ לקבל פרס. משפחתו דהיינו בין משפחת אא"ז בין משפחת זקנתי הצדיקת, מרת הינדל ע"ה היו מהמשפחות היותר מיוחסות בהונגריא (ע' שה"ג מארץ הגר אות ע') וגאוני הדור היו ממשפחתנו. הגה"ק נהרי אפרסמון והגה"ק דאונסדארף הגה"ק דשימלוי ועוד הרבה, זכר כולם לברכה. כל חידושי תורתו נאבדו ואיזה גרגרים מצאתי נדפס בתל תלפיות (כאשר יבא אי"ה בסוף החיבור). אמי מורתי מרת גיטל הי"ד בת זקני הרבני המפורסם לתהילה מו"ה רפאל סג"ל קליין ז"ל. זקני הי' מבעלי בתים החשובים שיסדו הקהל ארטאדאקסען דקאשוי. מצד אמה זקנתי הצדיקת מרת אסתר ע"ה כפי שבינותי בספרים היתה נכדת הגאון מו"ה ברוך בענדיט דושניץ ז"ל אב"ד ניימעגען וכל מדינת האלאנד, שהי' חתן הגאון המובהק מהר"ס פישלס ראב"ד דפראג בימי הנוב"י והוזכר בשו"ת נוב"י לגאון מופלא, ולמעלה בקודש נכדת השל"ה הקדוש והמהר"ל מפראג זי"ע. וידוע שיחוסם עד רש"י ורבי יוחנן הסנדלר עד אדוננו דוד מלך ישראל חי וקים. אמי מורתי היתה טובת לב בהפלגה אין לפרוט כשרון מעשי' כידוע למכירי'. אבי מורי ואמי מורתי עלו על המוקדה ד' סיון תש"ד לפ"ק באוישוויץ, ה' ינקום דמם ודמי כל הקדושים, בימינו לעינינו בקרוב אכי"ר. ואזכרה גם אחותי הצנועה מרת מלכה הי"ד אשר עשתה הרבה מאד להצלתינו והיתה טובת לב מאוד ועלתה על מוקדה עם שתי בנותי' ביום י"ד סיון באוישוויץ עם חמותי הצנועה הצדיקת ה' ינקום דמם. חותני הי"ד נתפש על ידי הרשעים בפעסט אחר שבועות והובל לאוישוויץ באמצע תמוז ל"ע, הוא הי' בן חו"ז הרבני החסיד מו"ה אברהם שלמה גרינפעלד ז"ל, שהי' בנו של חו"ז הרבני החסיד המפורסם מו"ה יושע העשל גר"פ זצ"ל. כל המשפחה חסידים נגידים אנשי מעשה, ויחוסם ממשפחת הגה"ק קו"ק מאפטא זי"ע ועד תפארת ישראל הר"ר העשל זי"ע. וכל יחוסם בראש ספר אשי ישראל על התורה, גם בספר הקדוש מגן שאול בהקדמה. חותני היקר הי' תלמיד חביב להגה"ק ערוגת הבושם והי' נגיד וחסיד ישר ונקי בכל דרכיו. בבואי לביתו כל מה שהבטיח ליתן, נתן בסבר פנים יפות בכפלים, וכאב את בן ירצני שאוכל להגות בתוה"ק. הי' פאר המעלות בכל הענינים. חמותי היקרה מרת ליבא פרומט הי"ד היתה ג"כ ממשפחות היותר מיוחסות נגידים וחסידים בת חו"ז הרבני החסיד הנגיד מו"ה חיים יחיאל מיכל ז"ל. היא היתה נפלאת במעשי' בהסתר והצנע לעניים וחולים וצניעותה הכל בהפלגה יתירה. חותני היקר עלה על מוקדה באושוויץ שבעה עשר בתמוז, וחמותי ביום י"ד סיון, הי"ד לעינינו בקרוב.

טל) נחזור לראשונות. סיפרו לי ידידיי הי"ו שחזרו מאוישוויץ, שבציגעלייא בקאשוי באו בעלי בתים חשובים, שהיו יודעים מה ממתין עליהם, ע"י פליטי פולין וסלאוואקיא שגרו קצת מהם בקאשוי. ובאו לפני הגה"ק מו"ה חנוך פאק זי"ע דומ"ץ בקאשוי, האם הותרה להם לאבד עצמם לדעת, ולא רצה להורות היתר. גם השכנים של בית אבי הי"ד סיפרו לי אחר השיחרור שאמי מורתי הי"ד אמרה להם בשעה שהוליכו אותם ל"ע שכבר מוכנת שיהרגוה רק לא ייענו אותם בעינויים קשים ל"ע. בששים יום מאמצע אייר עד אמצע תמוז נשתלחו למחנות ההשמדה שש מאות אלף נפשות יקרות טהורות וקדושות, מלבד אלו שנאבדו והרגום באוקריינא במחנות העבודה, ואלו ששלחו גם אחר תמוז מעט מעט לאוישוויץ, עד יום השחרור, ואלו שהרגו בפעסט בימי השואה, ומלבד אלו ששלחו מפעסט אחרי ימים נוראים תש"ה. ה' ינקום דם עבדיו השפוך, בקרוב לעינינו אכי"ר.

מ) אחר שבועות נדבקו פלאקאטע"ן (ניירות על הכותל) בכל מקום במדינה שאנשים עד מ"ח שנה יכנסו למחנה עבודה. גם מהגעטא'ס אשר לא נשתלחו עוד לאוישוויץ לקחו משם האנשים. הרבה מהם שמחו לקראת דבר זה שיצאו ממיתה ודאית לספק
(עמוד 18)
של מה יהי' אח"כ, לא כן אנכי עמדי שרציתי להשאר עם משפחתי הי"ו. לא ידעתי לשות עצות בנפשי מה לעשות, מכתב מהממשלה לא הי' בידי לראי' שאני רב כמו שהזכרתי למעלה נחבאתי שלשה ימים אצל אחד ממכירי, ובאה זוגתי שת"נ כי יש מקום לקבל כתב מועד העיר פעסט ובזה משלחים ג"כ לחפשי. השתדלנו וקבלנו כתב הלזה ע"י עסקן א' ע"ה, רק שהי' הזמן משנת 1943 למספרם. עכ"ז תומ"י נסעתי לעיר יאסבערעני ששם קבצו כל אלו שהוצרכו ליכנס להמחנה. היו שם לאלפים אנשים מארבע פינות המדינה ומשם נתחלקו לרעגימענטען שונים ושלחום. אני עשיתי עוד איזה מיחוש לעיני ג"כ אולי יפעול זה או זה. ובזה באתי לפני הראש שהי' מצבא ההונגרי' והי' ממונה לבקר הכתבי' וראה כתב שלי ואמר שאינו שוה כלום שהוא משנה שעברה (אם כי הרבה פטר בכתב הזה). זה הי' יום ה' לס' בהעלותך תש"ד. אמרתי לו שאשתדל שאקבל מזמן של שנה זו. היו שם הרבה שפטרום מהמחנה ונסעו לפעסט וצויתי לביתי שתשלח לי כתב חדש. היא פעלה כן אצל העסקן הנ"ל ושלחה לי ג"כ עם איזה שלוחי' שבאו לשם, והגיע לידי הכתב החדש שאני רב עם אישור משנת 1944 למספרם.

מ"א) ב"כ קבצו כל אלו שנשארו עוד במקום הזה מאיזה סיבה לחקור ולדרוש מה עמם וקראו קודם החולים וביניהם גם אני. שאלני הרופא שהי' פקיד מצבא ההונגרי מה מיחוש שלי אמרתי חולה עינים. הסתכל עלי ואמר שאין זה כלום, ושאלני שהוא רואה אותי זה כמה ימים שנשארתי במקום קיבוץ הלזה ומאיזה טעם השבתיו שאני רב, ולא הי' לי כתב הדרוש ועתה השגתיו שאלני היאך אפשר להגיע לידך כתב הלא אסור לשלוח לכאן רק על ידינו, ועמדתי נבהל קצת. שוב אמר לי מה זה אתה רב ואתה חולה בכל אופן רק להפטר מן המחנה. השבתיו (ואני מלא יגונים וצער מכל השנים שעברו ומצרות של אז) וכי זו טובה להפטר מכאן, אדרבה כאן יש מקום לחיות והמתפטרים מכאן מוליכין אותם להריגה. השיבני בכעס מה אתה מדבר וכי איזה איש הרגו ההונגרים ונפל עלי פחד, כי בשביל דברים אלו הי' בכחו להעמדני בפני משפט צבאי ושם לא עשו הרבה אריכות. עכ"ז ה' נתנני לחן ואמר לבעל מלחמה א' תוליך איש הזה לפני הפקיד ששיך לו ביקור הכתבים. באנו לשם ושם באותו שעה עמד א' מידידיי ג"כ ממש עם כתב כמו שלי. הבעל מלחמה אמר להפקיד השר, איש הזה נשלח מפקיד הרופא הצבאי שתבקר כתבו. הוא שאלני מה חדשות ואמרתי שקבלתי כתב החדש. הוא עיין עליו ואמר שגם זה אינו נכון וא"א לפטרני. ולאיש העומד שם ג"כ אמר כזה, והלכנו חוצה. הידיד הזה שפך עלי כל צערו ומר לבו, היות שהפקיד הזה רצה כבר לפטרו, כאשר פטר בכתב כזה הרבה אנשים, רק ע"י שבאתי עתה לשם, וכנראה לא מצאתי חן בעיניו ע"כ נלקה גם הוא בחטאותי, ויש לו ג' ילדים שממתינים עליו בפעסט שיחזור לביתו. לא די לבי הנשבר והנדכה מתלאות של קרוב לששה שנים ואיש הזה תולה צרותיו ג"כ בי. השבתיו ה' יעזור שיהי' הכל לטובה וישבנו לומר תהלים. ביום מחר באו איזה יחידים שהי' עליהם עגול לבן שהם משומדים ל"ע שכל אלו שהמירו דתם ל"ע קבלו תחת הסימן של געהלבאנ"ד וויסבאנ"ד, וספרו שכל אלו שנסעו אתמול לפעסט, באם הדרך בעיר האטוואן שהי' אז שם צורר א' ידוע יש"ו שעשה בעיר האטוואן הדעפארטירונג באותו יום, ולקח כל אלו שנסעו לפעסט והכו אותם מכות אכזריות ושלחום לאוישוויץ. אז ראינו נפלאות ה' שלא התפטרנו אתמול להריגה ממש ר"ל. בעוד ימים השתדל ידידי שם, ונתפטרנו שנינו ע"י הכתב שלנו ונסענו לבתינו לשלו' ביום ה' פרשת שלח תש"ד. זכור אזכור בעת היותי ביאסבערעני והאינוואזיא"ן על הרשעים הגרמנים הותחלה אז וידעו ההונגרים שאבדה תקות הרשע, ושאלני פקיד א' בסוד מה דעתי להאינוואזיא"ן, אמרתי לו לבני ישראל אין נפק"מ מהאינווזיא"ן, בא באיחור, כבר הרגו הטובים רובם ככולם. ולא אמר לי מאומה.

מ"ב) ה' ימים אחרי הגיעי לביתי דהיינו יום ב' קרח הוצרכנו ליצא מדירתנו שגזרו הרשעים שישראלים יכולים לדור רק במקומות ובתים מיוחדים המסומן בכוכב ירוק. ידענו שזו הכנה לדעפארטירונג כמו בסלאוואקיא. יושבי פעסט לא האמינו כלל, כל מה שאמרתי הי' בעיניהם לשקר מוחלט. איזה ימים אח"כ נודעתי מא' מהעסקנים שעושים טראנספאר"ט להציל הרבה משפחות ולילך לשפאניא או שוויץ, שאלתיו אולי יש מבוא גם למשפחתנו והשיבוני שצריך הון רב לכל נפש, ולי אין כסף. עכ"ז השתדלתי ע"י א' מידידיי העסקנים שיקבלו עכ"פ שני ילדנו הב' אליעזר חיים והב' שאול שלו' שיחיו נצח, שהי אז כבר שית וכבר ארבעה, ידעתי האמת שהרשעים מכינים עצמם לדעפארטירונג גם בפעסט, חשבנו להציל מה דאפשר לא ידענו האם נתראה עוד בחיים והי' השילוח הזה ממש כאלו חתכו אברים מבשרינו, ושפכנו דמעות שבועות ארוכות וחדשים. ובפרט כשנודענו אח"כ שהוליכום לארץ הדמים גרמניא יש"ו. עכ"פ חשבנו אז להציל מה דאפשר וע"י השתדלות הגביר הצדיק מו"ה פנחס יודא בלוי ז"ל קבלו הילדים הי"ו להטראנספארט, אשר הוכן ע"י ד"ר קאסטנער. אני לא ידעתי אז מי ומי העושה
(עמוד 19)
והמעשה רק נתתים למכירים שישגיחו על הילדים. וכפי שסיפרו לי, הגביר הנ"ל מסר נפשו עבור הילדים וממש כאב על בן כן מסר נפשו עליהם. וכתבתי לו תודתי לבני ברק כשהי' דר שם, אחר השחרור. הגביר הזה כל ימי הזעם חילק חצי רכושו והכנסתו, שהי' עשיר ונכבד בעמיו ומיוחס ומסר נפשו עבור הפליטים, יהי זכרו ברוך. הטראנספארט הזה כידוע הוליכו לבערגען בעלזען (ברצונם הי' להוליכם לאוישוויץ ר"ל כאשר שמענו אח"כ וה' הפיר ובלבל מחשבתם) ושם היו עד כ"א כסליו תש"ה ואז באו לשוויץ בע"ה. ואחר השחרור נודענו מילדינו הי"ו להודות לה' על כל חסדיו אשר אין בנו כח להגידם ולפורטם בכל עת ובכל שעה ויעזרנו ויושיענו גם להבא מעו"ע א"ס.

מ"ג) בקיץ הזה של תש"ד ניסו הרשעים לעשות דעפארטירונג שני פעמים, והופרה עצתם טרם שיוכלו לעשות דבר מה. פעם א' נעשה רעגירונג"ס וועקסע"ל וע"י זה הוצרכו לאחר. ופעם א' כשנפלה ממשלת רומניא ועשו שלו' עם הממשלות המאוחדות נגד גרמני' הארורה יש"ו, ואז הי' מהומה גם בפעסט והמדינה, עם כי כבר עמדו הכן המלאכי חבלה והזשאנדארע"ן סביבות פעסט הוצרכו להפסיק. הראש ההונגרי אז, אלמלי יש לו מוח בקדקדו ואז הי' עושה כרומניא היו בורחים הגרמנים הרשעים מהמדינה כמו שברחו מרומניא והיו נצולים עוד עי"כ הרבה רבבות מאחב"י בפעסט ובמחנות העבודה. הפתי הזה לא עשה שום דבר הגם שהגרמנים לא הי' להם שם כח גדול בהונגריא שהיו טרודים מהאינוואזיאן בצד אחר, וגם היו מבולבלים ע"י מעשה רומניא, והבהלה הי' מונח על פרצופיהם המזוהם, ומה נאמר אין אתנו יודע עד מה בענין חבלי משיח שעברו.

מ"ד) בקיץ תש"ד, רבו הבורחים לרומני'. אלו שנתפשו על הגבול שלחום לאושוויץ. וכן ברחו לסלאוואקיא ששם ע"י שנתרוקנה המדינה מישראלים בעו"ה, הי' קצת מנוחה. שאלו שנשארו לצורך המדינה הי' להם איזה כח, ע"כ רבו הבורחים גם לשם. גם אני נסיתי פ"א לשלח את זוגתי שת"נ (עם הילדים הי"ו), ואני עם הילדה רחל נחמה שת"נ שנולדה שנת תש"ג בקיץ לטובה, נשארתי בביתי שאסע אחרי'. ה' הושיע שע"י סיבה לא מצאה את המבריח ונשארנו. וראינו סימן שא"צ ליסע והחלטנו שלא לברוח, והיא היתה באמת טובתנו כאשר ראינו אח"כ, כשהרגו פליטה הנשארת בסלאוואקיא חורף תש"ה בעו"ה.

מ"ה) באותו קיץ נתנו קצת תמיכה להפליטים איזה עסקנים באולם החברה קדישא. לא ידעתי איזה כסף הוא רק אחר השחרור נודעתי שהי' מארה"ב אך הי' בצמצום החלוקה. לאלו שרצו לברוח חוץ למדינה נתנו סכומים יותר גדולי'. אם הי' עז פנים אז קבל יותר ואם איש תם וישר אז לא קבל רק מעט או לא כלום, כמו שראיתי וכמו בכל חלוקת צדקה, שכן הוא. קצת השתדלתי ג"כ בחלוקה למכיריי, אם כי אני בעצמי עמדתי ג"כ בחוסר ב"ה. א' ממכיריי שנסע בהטראנספארט נתן לנו טבעת עם דיימאנד במתנה (או ע"מ להחזיר אח"כ אין אני זוכר) ומכרנוה ומזה הי' קצת פרנסה לאיזה שבועות ובימי השואה אח"כ הלוה לנו א' מידידיי, כי התמיכה או שלא קבלנו כלל אח"כ, או שהי' מעט מן המעט. ההלואה שלמנו אח"כ, אחר השחרור לטובה.

מ"ו) סוף הקיץ הוטב קצת מצב ישראל הממשלה היתה קצת ליבערא"ל, ובימים נוראים התפללו בביתי. ובסוכות הי' בביתי סוכה שנבנה בהחדר מכבר, ואכלו אצלנו בלעה"ר הרבה אורחים ופליטים. ובסוכות באו איזה יחידים שברחו מסלאוואקיא שהחל שם הקצף עוד הפעם וכיבו שם בעוה"ר גחלת הנשארת. ביום ב' פרשת נח לקחו הנאצים בפעסט הממשלה בידם, והתחילו עבודתם להשמיד ולאבד ח"ו יהודי עיר פעסט. הכוחות המאוחדות כבר היו לא רחוק מפעסט ע"כ דעפארטירונג לכל העיר ממש לא הי' זמן לעשות והעיקר שה' בלבל מוחם והפיר מחשבתם, רק עשו מה שיכלו. הכו במכות אכזריות בישראלים והוליכום שולל למקום קבוץ א'. ביום עש"ק באשמורת הבוקר באו לחטוף מכל הבתים האנשים, ואני בתוכם ולקחתי ברכת פרידה מזוגתי ובתי הי"ו. לא ידעתי האם נזכה להתראות יחד. הוליכונו למקום הקבוץ ושם לאלפים מאנשי פעסט וחילקו אותם לרעגימענטען כמו במחנה העבודה. אך עתה באופן אחר באכזריות ורציחה ובלי מזון ומחי'. והוליכונו רגלי שלשים קילאמעטער אצל פעסט למקום הנקרא פעריהעדי. ומשם הלוך ושוב עד שהשליכוני למקום א' הנקרא דונא האראסטי אצל הנהר דונא. כמה ימים שלא נתנו כמעט לאכול כלל, אח"כ נתנו איזה טריפות ולא יכולתי לאכול. וגם אז נראה קדושת וגדלות ישראל. עמי ביחד הי' איש זקן רק בעל כח, וראה שאין אני אוכל כלום ונתן לי חמאה שלו שהי' מעט מן המעט. אח"כ כשהוצרכנו לחפור שיטצע"ן גראבע"ן, אמר לי שהוא יעבוד גם תחתי שהייתי חלוש מהשנים שעברו, שלא הי' בכל השנים הללו חלב ישראל שאוכל לשתות או שאר מידי דזיין ומהדמעות ותלאות כבר תש כחינו ולא נותר כח בקרבינו. איזה ימים שהיינו שם, באמצע הלילה באו הנאצים ולקחו ה' אנשים וירו אותם לעינינו משום שברח איש א' ע"כ עשו
(עמוד 20)
הפראות והוצרכו שאר אחב"י לקוברם תומ"י בעודם חמים ומפרכסים ל"ע. א' מהחמשה ניצול בדרך נס שחשבו שמת. בבוקר הי' אימת מות על כולנו ולא חשבנו בדרך הטבע שנוכל לשוב בחיים.

מ"ז) יום ה' פ' לך קבלנו פקודה לשוב דרך פעסט, כי היריות אשר הכחות המאוחדות ירו לפעסט מסביבותיה כבר היו סמוכים. באותו יום שמו עלינו עבודות שונות, ובאמצע הלילה הלכנו מהדונא לדרך פעסט, ובאמצע הדרך שלא הי' בנו שום כח צוה הראש הערל לשוב לאחור למקום שעבדנו ולא ידענו מה זה. שוב נודענו שרשע א' רצה שכל הרעגימענט שלנו יועמד לירותם בקנה השריפה ונצלנו בדרך נס שהראש השני לא רצה. לעושה נפלאות גדולות לבדו. אמנם הוצרכנו לשוב שוב לפעסט. וכך היינו נרדפים ל"ו שעות, בלי אכילה ובלי מנוחה בעבודה והליכת רגל, עד שישנתי דרך הליכתי מהעייפות.

מ"ח) ב"כ נודענו שם במקום החושך וצלמות שעבדנו שם שכמו שעשו לאנשים שקבצו כולם לרדפם, כן עשו להבתולות ונשים בלי ילדים שקבצום לשלחם למקומות לא נודע. ובאמצע הדרך פגענו באיזה טראנספארטע"ן שרדפו אותם באכזריות, ונתוסף מכאוב על מכאובינו. באנו לפעסט באמצע היום עש"ק והיריות היו בלא הרף מכחות המאוחדות. רדפו אותנו הרשעים הלאה ולא היינו רשאים לדבר עם שום איש, רק הוליכונו דרך הגשר לבוד"א והלאה מעבר לנהר דונא דרך המוביל לאוסטרייך. על אם הדרך שכבו פגרים מתים מאחב"י שירו אותם הנאצים ההונגריים ושותפיהם יש"ו. כבר שקעה חמה והתפללתי על הדרך. בלילה באנו למקום חרוב ע"י היריות ושם השכיבו אותנו. היו שם איזה דפים שלקחנו תחת גופינו. הי' לי פרוסה כזית לחם או שנתנו לי, וקדשתי עליו וזו היתה הסעודה. ביום ש"ק שלחה לי זוגתי ע"י שליח א' שוטצפאס שווייצארי, ואלו שהי' להם שלחו חזרה לפעסט.

מ"ט) ענין השוטצפעססע"ר הי' שמדינת שוועדען ושווייץ ועוד מעט נתנו שוטצפאס שאיש הזה הוא כאזרח שלו ויקחנו אח"כ למדינתו. עוד בקיץ תש"ד הותחלה ענין זה והי' לנו קרוב בשוועדען ודלגתי לו שישלח לנו כזה ושלח, ועי"כ ב"ה הצלנו גם אחרים ששלח להם ג"כ אלא שאז לא הגיע עוד לידי שוצפאס שלנו רק לעת מאוחר, זוגתי שתחי' טרחה וקבלה עבורי שוצפאס שוויצארי ועתה קבלתי שוצפאס הזה ע"י זוגתי שנודע לה בדרך נס היכן אנו וטרחה להשתדל שאקבל זאת כדי להצילני ובא בזמן המסוכן ביותר בע"ה. השוועדען עשו הרבה מאד בענין הלזה. ברם יזכר לטוב איש א' בשמו וואלענבערג, כמדומה שהי' ישראל, שהוא השתדל הרבה והציל ממש הרבה אלפים נפשות, שנסע לגבול אוסטרייך וכל מי שאמר שרק רשם עצמו לשוצפאס לקח אותו בכחו מיד הרשעים. הוא הי' השליח טוב להציל בכח משלחיו המלכות השוועדען שהם מחסידי או"ה. ויבואר להלאה שגם אנו נצלנו על ידי השתדלותו. הקאנסול השוויצרי, כפי הנודע לי לא הי' אוהב ישראל, הוא נתן רק מעט שוצפעססער השתדלות בכלל לא עשה. רק היו מאחב"י אשר זייפו לאלפים שוטצפעססער שוויצרי ועי"כ הצילו הרבה נפשות. הקאנזול השוויצארי כשאח"כ אצל הדעפארטירונג של אנשים ונשים שאלוהו על הרבה כתבים האם הוא נתן, הכחיש שלא נתן והם היו מזוייפים ועי"כ נפלו הרבה לרשת הרשעים לשלחם להריגה. הי' היפוך מוואלענבערג. בזמן מאוחר עשו גם בתים מיוחדים לאלו שהי' להם שוויצער ושוועדישע שוטצפעססע"ר וגם לקחו מהבתים והוליכו לדונא ושם הרגו נפשות הנקיות.

נ) הוליכו אותנו לרחוב בענצ'ור בפעסט ושם קבלנו לאכול שהיו שם ישראלים אחב"י והטיבו עמנו. מצאנו שם גם חברים ונתנו לאכול. כך הושלכנו מדחי אל דחי מבית חרוב זה לבית חרוב אחר, עד שנודע עוה"פ לזוגתי שת"נ היכן משכן שלנו והביאה לאכול מתוך פחדים וסכ"נ, כי הנאצים השתלטו וחטפו והרגו כאות נפשם הארורה. כך הושלכנו ממקום למקום עד שבאנו למקום קאסער"ן (בית הצבא ההונגרי) שהי' חרוב ג"כ ברחוב ארענא בפעסט. מצאנו שם חסידים אברכים, ובר"ח כסליו תש"ה הי' שם מנין וס"ת, אשר האברכים הוליכו עמם שהיו באים ממחנה עבודה אחת לכאן. היינו שם איזה ימים ופ"א בבוקר ראינו השתנות. בא אלינו נאצי מצבא ההונגריים וכלי זיין פתוח בידו לירות בו. ושאל מה זה עמכם, השבנו כ"א את שלו, הכה לכל אחד מי שאמר שחולה הוא. אני יראתי שוב לומר תירוצים והלכנו להחצר. שם כבר נתקבצו אנשים לאלפים. סידרו מהם רעגימענטע"ן מאתים וחמישים לכל רעגימענט, כדרכם במחנה העבודה בכל השנים. בא אלינו א' מפקידי הצבא ואמר לנו אל תתייראו, רק תבואו עמי, אני אהי' לכם לראש ולא תחסרו דבר. הייתי שם ביחד עם שניים מידידיי ואמרתי לא תשגיחו שמוליכין לאוסטרייך וזה אין יודע מה מדבר, האם יהא לו כח כלל. כך הוליכו הרבה והרבה רעגימענטען לדרך אוסטרייך. רובא דרובא נהרגו ונאבדו ר"ל ע"י הרשעים הגרמנים ושותפיהם, ומיעוט שחזרו לאחר השחרור. אמנם ה' הצילנו כי הרעגימענט
(עמוד 21)
שלנו הי' האחרון ולא נשלם למספר רק למאה אנשים ואמרו שמחר ישלימו וישלחו אמרתי אז בת דינא בטל דינא (סנהדרין צ"ה) בע"ה. באותו לילה הכריזו מי שחולה יודיע, הלכנו להרופא היהודי וכ"א אמר איזה מיחוש וגם אני בתוכם. א"ל הרופא מה אתה רוצה שום מחלה בקשתיו חוס נא עלי ושלחני חזרה, וכן עשה, ישראל קדושים הם. והוליכונו חזרה לרחוב בענצור שהיינו שם בתחילה לפני כמה שבועות.

נ"א) בבענצו"ר נשתנו סדרי בראשית, מאז ועד עתה באו לשם משפחות שלימות מחמת פחד הנאצים ההונגרים יש"ו. הי' שם רעב ודחקות שוכבים צפופים בלבושיהם גם שאר צרות, היד ילאה לכתוב. גם שלחו משם לעבודה בכל יום, ובכל פעם הוצרכתי להחבא. ביום ש"ק איני זוכר באיזה, והנה זוגתי שת"נ באה שנודע לה היכן אני, בנתיים נתנו לה ולהילדה שלנו שת"נ דירה בשוצהוי"ז ודרה שם, וביקשה שתיכף ומיד אלך עמה. לילך ברחובות הי' מסוכן ממש, הנאצים חטפו והרגו. אמרה שתשכור יחד עם עוד איזה מנחבאים בעל מלחמה אחד שיקח אותנו כשבויות חרב עם כלי זיין פתוח ואז נוכל לילך. אמרתי לה מה נעשה עמך הלא שבת היום וגם אין לי שום כתב שחרור מזה, השיבה לי, צא מהר מזה ובא עמי, ועשיתי כדברי' והלכנו לבית שוטצהויז. שני ימים אחר זה לקחו כל אלו שהיו בבענצור ושלחום למחנות ההשמדה. וראינו פלאות הבוית"ש אני ה' בעיתה אחישנה להציל גנון והמליט.

נ"ב) בבית השוט"צ הי' דירתנו צרה, ושכבו שם בחדר א' הרבה נפשות. בשלו על כלי קטן של עלקטער. ושם נודעתי הפירוש של אפו עשר נשים לחמכם בתנור א' (ויקרא כ"ו) שהתוכחה היא "עשר נשים בתנור א'" מחלוקת וקטגורים, ובפרט הצרה בלבלה המוחות בלא"ה. משם הלכנו לבית אחר שוועדישע, ושם הי' דירה רחבה קצת על דיוטא חמישית והי' סכנה מחמת היריות ולא הי' כח לילך למטה למרתף בעת היריות. ופ"א נפלו שברים מבאמבע ונצלנו בדרך נס בע"ה. בענין האכילה הי' לנו קצת ששלחו לבתים אלו מעט, גם קטניות הי' אפשר לקנות ברחוב, לחם הי' קשה לקנות. בכל יום הוליכו האנשים לעבודת הרשעים הנאצים יש"ו. אני בכל פעם נשארתי בביתי. ביום ו' עש"ק שקודם חנוכה ונפלתי לרשת העבודה, והוליכוני עם חמישים אחרים, בטראנספארט שלנו, לנמל עשעפעל אשר שם עושים כלי זיין. בעש"ק אחר צהרים תחת שיחזירני לבתינו באו נאצים, ואימת מות נפלה עלינו, וסגרו אותנו בחדר א' בלא אכילה, ובלא אפשרות לעשות צרכי בני אדם והי לנו עי"כ יסורים נוראים. באמצע הלילה ירו באויר, ובאו ברציחה הנאצים ושאלו האם יש לנו שוטצפעססע"ר אמרנו הן, וביקשו שנראה אותם להם. כמובן לא הי' אצלינו שאז כבר היו רגילים לקרוע ולשרוף ואמרנו שאין פה, ע"ז קבלנו מכות רצח. שוב העמידו אותנו אצל הכותל וחשבנו שעתה כדרכם סר ח"ו מר המות, אך גדול ה' ומהולל וברוב חסדיו לקחו רק כל חפצינו ונשארנו בחיים.

נ"ג) היינו שם בין מות לחיים ארבעה ימים שהיינו מסוגרים, ושום איש לא ידע היכן אנו. וברוב רחמי ה' הודיעו אנשים מאתנו באופנים שונים ע"י פועלים ערלים שאנו נתפשנו לשם בידי הנאצים ההונגרים ונודע לוואלענבערג הפקיד השוועדי, ובא לשם שישחררונו תיכף וכן נעשה. ביום א' דחנוכה הצילנו ה' מחיות טרף אלו הנאצים, ברוך ה' לעולם.

נ"ד) בערך ח"י טבת תש"ה באשמורת הבוקר והנה קול צווחה, הנאצים באו. מי שיודע מה נעשה בשבועות האחרונות קודם השחרור בפעסט יודע מה הי' זה. בשבועות אלו הרגו וטבחו בלא חמל את מי שמצאו. או אם מצאו את מי שנסתר תחת שם אחר כמו שהיו הרבה מאחב"י שדרו תחת שם עכו"ם. הוליכו למאות נפשות נקיות ועינו אותם באכזריות נורא בבית ועד שלהם. הוליכו לאלפים נפשות טהורות אצל הדונא, נהר פעסט, וירו והשליכו לדונא. גם מהשוטצהייזער הוליכו הרבה לדונא, וכששמענו כן אור חשך בעדנו. לקחנו איזה חפצים, בתנו רחל נחמה שתחי' נצח, היתה אז באי-בריאות, ושום רפואה ותחבושת לא הי' בנמצא. הוליכו אותנו לגעטא. היריות באותו יום רבו מן האויר ומן הצדדים. אותנו הניחו באמצע הרחוב והם הנאצים סיככו על עצמותיהם הארורים תחת גג ומחסה. כך הגענו לגעטא בערום ובחוסר כל. שם גזלו אותנו עוד הפעם מה שהי' עוד אצלינו איזה חפץ טוב. הלכנו לבקש איזה מקום דירה. הגעטא היתה מוקפת רחובות הקטנות והצרות עם בתים קטנים שהי' עפ"י רוב מיושב עם ישראל כששנים כתקונן בסביבות הבהכ"נ הגדול קאזינצי. הגעטא ע"י היריות היתה חריבה מאד, ובפרט שהיו בתים קטנים כמעט לא הי' בית שקיבל איזה ירי'. נפלו בתים הרבה מאד והדרים שם בעוה"ר היו בתיהם קבריהם ל"ע. נסינו לילך לדירה שהי' לנו בקיץ, בימי ציון הכוכבים והי' שם כבר אחרים. הלכנו כאן וכאן ולא מצאנו. מתים מוטלים ל"ע בחורבות. דרך הלוכנו מצאנו בית שהיו שם רופאים יהודים, כמקום להנהלת הגעטא, ובקשנו איניעקציאן עבור הילדה רחל נחמה שתחי' נצח, והשיב שאין מעדיצין ומה אני רוצה, עכ"ז ישראל קדושים ולרוב תחינותינו נתן איזה איניעקציאן וגם בעיקר טיר קאהל"ע (פחמין) נתן לנו כמדומה, וה' שלח רפואתו ברוב חסדיו.

(עמוד 22)
נ"ה) הלכנו לדירה הישנה בעל כרחך. שני שבועות אלו בהגעטא היו נוראים מאוד, בגעטא היו בתים קטנים ועוד טעמים ששם סבלו יותר מכל העיר, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. הגם כי אין לשער ואין לספר אפי' יום א' מגיהנם הסלאוואקי ממש כל רגע כשנה נחשב. וכבר חשבנו שחלפו כמה מאות שנים מימי השלוה, ילאה הפה לספר, וה' יצילנו מכל מיני פגעים ולא יוסיף לדאבה עוד. רק ינקום נקמת עמו לעינינו בקרוב. עכ"פ שני שבועות אלו עלו על כולם, לא הי' מה לאכול, קיבלנו מפאלקסקיכ"ע שהי' שם, שני דעצי רוטב של אפונים (ארבע"ס) על יום. לחם לא הי', מים לא הי' אפשר למצוא רק באיזה מרתפים. וסכנה גדולה היתה ההליכה מחמת היריות התדיריות של הכוחות המאוחדות, לתוך העיר מאויר, ומהצד ע"י הקאנאנען. לא הי' עצים להסיק (בביתי ראיתי ששרפו הכסאות וספסלים מבהכ"נ קאזינצי) רק איזה מעבעל (פארניטשע"ר) טוב שנמצא באיזה מקום חרב. ואפי' בשוטצהייזער הסקנו רק כן. הפחד ואימת מות תדיר ודמעות כנחלים מבין ריסי עינינו. הרבה סבלו ע"י רעב הגעטא קראנקהיי"ט השלשול ל"ע, ואז כמעט אין מנוס ל"ע. זוגתי שתחי' בשלה טהייא והושיטה לכאן ולכאן, אם כי כבר בה לא הי' כח עד שנחלשה גם היא מהגעטא קראנקההיט. וה' שלח עזרו שנתרפאה בדרך נס. וזכור אזכור ביום ער"ח שבט תש"ה, שלחה אותי לפאלקסקא"ך לבקש איזה אוכל שזאת היתה לה הרפואה. מביתי עד פאלקסקאך בלאק א' הי' אך בכל פסיעה אימת מות. עראפלאנען משליכים הגפרית ואש, היריות מחוץ לעיר ע"י הקאנאנען בכל רגע. ודרך קטן הלזו נמשך לי זמן ארוך. בבואי לשם והנה מתים מוטלים ברחוב שמצא באמבע גם בנין הפאלקסקאך. חשבתי למותר לי לילך לפנים (אח"כ מתברר שלא הוזקו ונשאר הקאך) וחשבתי עצות איך לבא בחזרה בפחדים נוראים. אחרי שובי וזו' שואלת אי' מזון ולא הי' וחמרמרו מעי מרוב הצער ל"ע. וה' הושיע שנודע לא' מחבריי שאני שם והביא לי רוטב חם עם אורז. וזו היתה רפואת זוגתי שתחי'. וה' הטוב עיניו משוטטות בכל הארץ להטיב ולרחם.

נ"ו) ביום ד' שבט תש"ה, ראינו בעינינו המשחררים. כפי שנודענו אח"כ רצו הרשעים לירות באויר כל הגעטא וה' הפיר עצתם. בירכתי ברכת שהחיינו ללא שם ומלכות. אחרי ו' שנים תלאות וחבלי משיח נוראים לא רצינו להאמין לעצמנו. לא רציתי לטעום ונשארתי שרוי בתענית לכבוד הנס, וכן מאז ועד עתה. ראשית מלאכתי עם א' מידידי הי"ו הי', שהרשעים יש"ו הי' דרכם ליתן בהמרתפים צלמים ושו"ע להנצל לפי מחשבתם המבולבלת מבאמבע"ס על ידי כן, ע"כ ראשית מלאכתינו הי' לשבר הצלם לרסיסים וזכיתי לקיים מצות אבד תאבדון תיכף ברגע השחרור.

נ"ז) המתים מבנ"י בעו"ה בגעטא היו מוטלים ברחובות לחמרים. נסינו הרבה מהם להוליך לבית רחצה אחת אשר שם נקבצו מתים לרוב, ולא הי' בי כח כלל להרים ולישא ועשו זאת אחרים. אחר השחרור עוד לא הי' לחם ולא מזון. העיר היתה חריבה והלך ההמון לשלול שלל ולבוז בז. זוגתי שת"נ שלחה אותי ג"כ שאנסה להביא איזה טרף לביתנו הלכתי ולא הצלחתי. ג' פעמים נסיתי ואמרתי, סלחי נא כנראה אין זה מן השמים עבורי. ראיתי שאין תכלית להשאר שהגם שהביאו קצת קטניות ולחם, וזוגתי שת"נ עמדה ובשלה לכל אורח שבא, וכבר בש"ק הי' מנין וערכנו שולחן, מ"מ ראיתי שאין בנו כח. וא' מתלמידי ע"ה שהי' שם אז הביא עבורנו טרא"ק (לאסטאויט"א) שהי' אז כמעט מן הנמנע. ואלמלי רצינו חלילה בבצע כסף היו נותנים אוצרות שנקח אותם אתנו אך לשמונה מקומות המצומצמות לקחנו איזה מידידיי שהיו בערום ובחוסר כמונו ונסענו לאראד ברומניה. שם מצאנו הכל כבימי קדם, תורה וגדולה חסד ומזון לרוב ממש כמו הבא מגיהנם ישר לגן עדן, ביום ט"ז שבט תש"ה.

נ"ח) באראד דרשתי בש"ק שבפעסט מתים מחמת רעב וחוסר כל. ועשו צעדים תומ"י להושיט עזרה. נשארנו באראד שלשה חדשים ומחצה, ועשו עבורנו ועבור כל הפליטים טובות רבות, ולא רצו להניח אותנו ליסע מאתם. אך ראיתי כי שם ב"ה הכל על תלו ולא עביד הקב"ה ניסא למגנא ובודאי מי שנשאר בחיים אחר שריפה הזו לא לחנם, רק כדי לעבוד ולעשות דבר מה למען שמו הגדול והקדוש שזיכנו להשאר בחיים ולעשות פעלים לתוה"ק ללמדה ולשמרה. והחלטנו ליסע לקאשוי יע"א עיר מולדתי בשעטו"מ. ומה' מצעדי גבר כוננו שהראה לנו אותותיו אותות והצילנו מן המים ומן האש מחיות הטורפות, בנסים ופלאות מפלאות שונות. והוא יושיענו ויעזרנו מיד ולדורות. ונזכה לישועות הניבאות, ירושלים והמקדש על תלם בנויות, בעינינו בקרוב לחזות, כל בית ישראל יחדיו לשם ולתהילות אכי"ר.

ב

א') א' פרשת שלח שמנו לדרך פעמינו. הדרכים היו עוד משובשים. באו מעט
(עמוד 23)
מעט בחורים ואברכים מפה ומפה נערות בתולות ג"כ, הערים חרבות מצאן הקדושים שהיו רגילי' והומים בקרבם, הי' המחזה איום, נסענו דרך גראסווארדיין, סאטמאר, דעברעצין, אוהעל, עתה נתגלה החורבן הגדול לפנינו. קהלות מן היותר גדולות במדינה ורקים הבתי כנסיות ובתי מדרשות, אנשים בודדים ונשים בודדות בוכים על משפחותיהם, בחורים ובתולות מעט כאן ומעט כאן. הכותלים מביהמ"ד ג"כ מורידים כנחל דמעה אי' הלומד התורה והמלמדה. אי' צאן קדושים הקטנים והקטנות, כמעט לא הי' אפשר לראות קטן או קטנה זקן או זקנה, אלו כמעט כולם נפלו שדוד ביד צר, שלא היו ראוים למלאכה, רק מעט שהיו בהחבא ניצולו. האנשים התחילו להסתחר מעט מעט כמו אחר כל מלחמה שיש קאניוקטו"ר ועל ידי כן שכחו מצרתם. אולם בבא יום ש"ק היו כמו יוצאים מן הדעת ממש, בזוכרם נשותיהם וטפם. בימי האופל והצלמות לא הי' פנאי לחשוב כ"א הי' טרוד בצרתו וגם לא ידעו היטב מה נעשה אולם אחר השריפה אז הי' החורבן האמיתי.

ב') הגענו לקאשוי שלהי שבוע הנ"ל לטובה בע"ה. קאשוי עיר הגדולה לאלקי' מלאה חכמי' וסופרים, שהיו יושבי' עשתי עשר אלפים מבנ"י ומצאנו איזה מנינים ששבו מאוישוויץ אז, ומשאר מקומות של גיא צלמות, ביהכ"נ הישן חרב וגנבו הערלים אפי' הכסאות וספסלים. ביהכ"נ החדש עוד חרב. הקלויז שלמדו בה כמעט יומם ולילה חרב. התפללנו בבהמ"ד. כבר הי' שו"ב אחד. המקוה היתה מלאה מברזל ושאר דבר שהשליכו הרשעים שם, אין מקוה, התלמוד תורה החדרים הנאים עוד רקי' וחרבי'. נסעתי למיהאלעוויץ ג"כ לבקר, גם שם כצורה זו אברים בודדים או משפחות אחדות שהיו בסלאוואקיא בהחבא בההרים. בהמ"ד שלי שלמדתי עם הבחורים ריק. רבש"ע היאך ירדני פלאים העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד.

ג') בקיץ תש"ה יסדנו הבד"צ בקאשוי עם ידידי הרה"ג כש"ת מו"ה יצחק איזיק אייכנשטיין שליט"א אב"ד קיוויאשד יע"א, ובקשנו גם את הרה"ג הצ' כש"ת מו"ה יקותיאל יהודא הלברשטאם שליט"א אב"ד בארדיוב לבא לכל דבר נחוץ. בקיץ הלזה באו אלי האברכי' מה יהא בסופם. האם יתירו להם לישא נשים ולבנות בתים, כי כשל כח הסבל, הבתים החרבים ואין קול ילדים בעו"ה ורק הזכרונות באים לפני עיניהם וצרה זו קשה מכל צרותיהם שעברו. השבתי שבודאי נראה אי"ה מה לעשות בענין היתר להעגונים ואח"כ גם להעגונות אשר חמורה יותר. כתבתי אז תשובה ארוכה לברר ההיתר להאנשים ושלחתיו לידידיי הגאוני' בד"צ דפעסט הי"ו ולא נתברר אצלם להתיר אז, רק בסוף הקיץ התיר הגאון המובהק פאר הדור משיירי כנה"ג כבוד קש"ת מו"ה חיים מרדכי ראללער זי"ע אב"ד דניאמץ יע"א רומניא, עפ"י תנאים ופרטים לישא. זמן לא כביר אח"כ התיר גם לנשים שהלכו בעליהם לאוישוויץ ושאר מחנות להתירן להנשא, עפ"י יסודות שהניח והעיקר לייסד בכל מקום בי"ד המיוחד לתקנת עגונות והם יעיינו ויבררו עפ"י היסודות שהניח וכפי ברור שלהם אח"כ. שוב התיר גם לישא אחות אשתו, היתרים אלו שיצאו מפי הגאון הנ"ל הצילו הפליטה הנשארת. עפ"י דבריו נתייסדו ברומניא בבוקארעסט וקלויזענבורג, בהונגריא בפעסט, בטשעכאסלאוואקיא בפראג, פרעשבורג וקאשוי, ובאשכנז בתי דינים המיוחדים לתק"ע, והתירו אחר העיון להאנשים העגונים ולהנשים העגונות להנשא. נבנו הבתים על טהרת הקודש כמקדם, נסדר הכל עפ"י דתוה"ק ע"י הרבנים הגאונים היראים אשר נשארו בחמלת ה'. אלמלא זה נהרסו הבתים והי' הכל הפקר, בלא טיבו"ל ובלא ברכה לא הי' מי שיקים שארית הפליטה.

ד') הגאון דניאמץ זי"ע הי' מפורסם עוד בחיי הגאונים דראדמישלא וטארנא ובראד, וצירפו אותו להיתר עגונות נהירנא שמו"ר הגה"ק זי"ע הי' מחשיבו עד להפליא. זכיתי לקבל פניו הטהורים בבוקארעסט אודות מצב הפליטים. אז זכיתי להכירו והי' צדיק תמים מלבד גדלו בתורה. הגאון הזה נראה לעין שנשלח מן השמים להציל ממש כלל ישראל ונשאר להאיר לארץ בהיתריו אלו. אלמלא הוא לא הי' איש שיעמיס על שכמו אחריות הזה להתיר עגונים ועגונות לאלפים דבר שלא נשמע מעולם. מא"י הי' מן הגאונים שכתבו שעוד יבאו מאוישוויץ כל אלו שהגלו. לא האמינו מה נעשה, ואפי' הי' מתירים אחר איזה שנים העגונות בד בבד ואפי' הי' אולי מי שיתיר בכלליות היו כבר נאבדות אלו הנשמות, כידוע למי שהכיר המצב, והוא הציל בהיתרים אלו הפליטה הנשארת ועי"כ נתקיים כלל ישראל, שהיום הזה בכל העולם כמעט, התורה והיר"ש על נוסח הישן מתפשטת בע"ה מאלו הפליטים בין בארה"ב בין בשאר מדינות כנראה וכמפורסם. כל זה כח הגאון הנ"ל. הוא עלה בזמן קצר אח"ז לאה"ק והלך לאור באור החיים ו' שבועות אחר עלותו לשם ונראה בחוש שמן השמים עכבוהו ושיירוהו לצורך הדור, זכותו יגן עלינו.

ה') העבודה בגדולה שנפלה על שכמינו, רבנים צעירי ימים היתה ממש בבחינת הלילה למשמר והיום למלאכה. משלהי קיץ תש"ה עד פסח תש"ח עת נסיעתי לטובה לארה"ב, מלבד הב"ד דפ"ב ופראג אנו
(עמוד 24)
בב"ד שלנו בקאשוי התרנו מאתים עגונות, ושש מאות עגונים, מלבד אחות אשתו ב"ה, הכל בלי שום קבלת פרס ואפי' פרוטה אחת, כדי שלא נכשל ח"ו באיזה איסור, כל הפרס שקבלנו הי' מהקהילה, ולרבע פרנסה הספיקה, מעט קבלנו בחדשים הראשונים מעזרה הבאה מארה"ב, ושליש הפרנסה לערך, מהזשאינט. כמ"פ היינו בדחקות אם כי היתה שפע להסוחרים, כרגיל אחר מלחמה, אולם לא רצינו ליקח שום דבר מצוה, לא משום ענין שהיינו מסייעים לדבר מצוה או בריחה, לא מחליצות, ובגיטין (לא היו הרבה) הוצרכנו לשלם שירצה הבעל לגרשה. בדו"ד שבין אדם לחבירו לא קצבנו שום פרס, רק אם רצה לא נתן ואם רצה נתן מעט. מלבד שני פעמים כפי המונח בזכרוני. ובאתי אח"כ ב"ה לארצות הברית עם חובות העמוסה עלי ב"ה אך בחסדי ה' כי מעולם לא נכשלנו ח"ו בשום דבר ברוב רחמי וחסדי ה', כ"פ היו שאלות אשר אירעו לפני הגדולים בדור שלפנינו פעם בשבוע, והוצרכנו להורות ולדון כי השעה היתה בהולה. הוצרכנו לילך וליסע ולהכשיר מקואות, לנסות שובי"ם, לדרוש בכמה עיירות להשיב לב ישראל לאביהם שבשמים לא בכחי הדלה והעני' ודעתי וידיעתי המעוטה רק ברוב חסדי ה'.

ו') לבד זה נתרבו בע"ה הנישואין. בחמשים הנישואין הראשונים דרשנו לפניהם בשעת הסעודה דברי כבושין לילך בדרך הישן ולא לשכוח מאבותיהם. לא סדרנו קידושין לשום כלה עד שלמדה ועשתה מה שצריכה. בג' מאות נישואין הראשונים בקשתי מזוגתי שתחי' שתלמד להן ותורה להן דרך ילכו בה, אם כי היתה ב"ה טרודה בטיפול הילדים הי"ו וצרכי הבית עכ"ז קבלה ע"ע, אח"כ פקדתי על הבלנית שהיא תעשה זאת, שכבר נבנו אז בתים בע"ה והקהלה גדלה מיום אל יום. וכן שאר הקהילות בהמדינה גדלו והצליחו ועשו פרי רק בעו"ה לא היו הרבה. בחדשים הראשונים הגיע כסף מארה"ב שניתן לצורך חיזוק הדת והיתה לסיוע להרחיב גבול הקדושה בע"ה.

ז') הוכשרה המקוה, עשינו העירוב לכל העיר באופן נכון בצירוף כח מועד העיר שלא יהי' ניכר שעירוב הוא ועשינו באופן שלא יהא בה שום פקפוק לדעות האחרונים. נפתחה הקלויז והבכ"נ החדש ע"י הבעלי בתים וסיוע שלהם הת"ת לילדים ובית ספר לילדות נפתחה. נתקבצו אלי בחורים יראים ושלמים מופלגים הי"ו תיכף אחרי בואנו לטובה לקאשוי. כמעט כולם באו עמדי לארה"ב והמה חסידים ואנשי מעשה ת"ח, לתפארת ישראל כי"ב ב"ה. הבתולות נתייסדה להם דירה רחבה, והיתה השגחתינו עליהן. נישאו ג"כ ליראים ושלמים לשם ולתהילה ברוב רחמי וחסדי ה'. הקהלה גדלה במשך ג' שנים הללו לחמשת אלפים נפשות הי"ו, והיתה כמעט לקהלה היותר חשובה בכל הטשעכאסלאוואקיא. כמובן כל אלו לא מילדי קאשוי רק מכל הסביבות, דאלו השבים מאוישוויץ ושאר מקומות יש לחשוב לי"ב פראצענט בערך בכל עיר ועיר, בסלאוואקיא לא הגיע הפראצענט גם למספר הקטן הלזה כמו שהזכרנו למעלה.

ח') מלבד העבודה הגדולה הי' לנו בחדשים הראשונים מלחמה עם המתחדשים מפרעשבורג, שרצו לאחד כל ישראל ולהרוס ארטאדאקסיא והנעאלאגיא. הי' להם כח הממשלה ג"כ, ובע"ה הצלחנו במלחמתנו שלא לערב הגבולים ועבדנו עבודת הקודש כמימים ימימה. וכל הקהלה ומזרח סלאואקיא סרה למשמעתינו ולא נעשה שום דבר גדול וקטן בלעדינו, הודות לה'. עבודת שנים הללו עבודת שלשה שנים רצופים היתה יותר מכשהימים והשנים כתיקונן עבודת הרב לשבעים שנה. בשנת תש"ח אם כי בעו"ה הרבנים היו מעטים עכ"ז נסדר הכל, כמעט כל עגונים ועגונות בנו בתים, הקהלות נסדרו בסדר נכון ושמנו לדרך פעמינו, גם בני הישיבה הי"ו באו אח"כ אחרינו לארה"ב בע"ה ובשטו"מ.

ג

א) בחמלת ה' עלינו וברוב חסדיו הגענו לארה"ב לטובה בשעטו"מ ה' אייר תש"ח לפ"ק, בני הישיבה הי"ו באו לאחר כן. עוד היו הפליטים במתי מספר ובאנו לעולם חדש בתהלוכות ודעות אחרות. כבר התחלנו בשנת תש"ב, ובנות תש"ה הכל מחדש, ועתה שנת תש"ח ג"כ להתחיל מחדש. הוצרכתי לצורך הישיבה ליסע באיזה עיירות ונתגלה לפני קצת צורת ארה"ב ואימה חשיכה גדולה נפלה עלי הגם כי אחב"י בכלל ובמדינה זו בפרט המה טובי לב ואוהבי ישראל, ואפי' החפשים שרחוקים מן הדת ואין אתם יודע עד מה מ"מ אוהבי ישראל המה, אמנם רבה העזובה בקרב הארץ, המה ממש עפ"י רוב כתינוקות שנשבו. ראיתי עיר שיושבי' בלעה"ר קרוב לד' מאות אלפים נפשות מבנ"י הע"י, עם מקוה או שתי מקואות קטנות, וההולכות בה כ"כ מעטות הנה שאפי' היו משתמשים בה הרבנים והשוחטי' דהיינו ביתם לבד, היו צריכות ג"כ להיות יותר מספר המשתמשות בה. וכן בכל מקום בואי רק מקוה קטנה, לא אדבר כעת מהכשרות עוד יבואר לפנינו אי"ה, כמעט שעשבים גדלים בפתחה. השבת כמעט נשכחה. בעיר גדולה של מאה אלפים נפשות מאחב"י מצאתי פראצענט א' שומרי שבת, אך לא כפי שאנו מבינים ענין שמירת שבת. עיירות גדולות שאין בהן מקוה בכלל. עיירות שאין שם אפי' מנין של שומרי
(עמוד 25)
שבת. אוכלי הכשרות מתמעטים מיום אל יום, ואוכלי הכשרות אוכלים על כל מה שנרשם עליו כשר ועוד נדבר להלן אי"ה. אין שום בית הכנסת בכל המדינה שיהי' כשר עפ"י הדין, שמחיצותיה נמוכות או שאין כלל מחיצה. הבימות למעלה במיקצתן, החזן מתפלל בבגדי כומרים וכן הרב שלו. כמעט בכל בתי כנסיות רק מנין מצומצם בכל השבוע מזקנים שכבר אין להם מה לעשות, ונתקיים בהם מאמר העולם "ובא השמש וטהר". בש"ק, בבתי כנסיות הגדולים לערך שלשה מנינים מתפללים והשאר עובדים או עומדים בהמסחר. כמעט בשום בית הכנסת אין לראות ילדים או בחורים לא בשבת לא בחול. רק בבהכ"נ א' או שתים, ושם באים לאח"צ בתערובות לשורר ולזמר יחד בחורים ובתולות ולהתפלל ולדרוש ביחד. התלמוד תורה שהועמדה לילדים לומדים שם מעט כדי שיוכל להתפלל ואיזה פסוקים עד הבר מצוה, ואז מפסיק לימודו. רק מעט נשארים ללמוד והולכים לאיזה ישיבה. כפי שראיתי אז, היו אולי ב' אלפים בחורים סך הכל בכל ארה"ב ביחד אשר לומדים גפ"ת עד עשרים או עשרים וארבע שנים, כמובן בחיצון מאדערני עפ"י רוב עם בלורית ומעוטם אשר המה בגדר ת"ח כמו שהורגלנו בישיבות שלנו שיהיו בקיאים וחריפים.

ב)במדינות שלימות בארה"ב אשר נתחתנו לגויי הארץ וגם בעירנו ישנם חלקים ששם מתערבים בחיתונים, וכל זה בירידה נוראה. דיברתי עם הרבה שאבותיהם היו חרדים וכנראה גם ת"ח. והמה אינם יודעים כלום ובדוחק מתפללים ג' ימים בשנה ר"ה ויוה"כ. הסיבה לירידה הגדולה הזו כפי הנראה המה ארבעה אבות נזיקין הללו. א) החינוך המקולקל אשר לא היה בגדר חינוך,ואפי' עתה שמנסים להטיב קצת לא יעלה מזור ואין לקרותו חינוך כלל. ב) פסקה התוכחה לגמרי ואם אין תוכחה א"א לתורה ויר"ש להתקיים. ג) ההתדמות לעכו"ם בכל דבר ודבר ביודעים ובלא יודעים, ואפי' במעשה המצות בתפילה וחתונה והלוית המת ל"ע הכל כקוף על נוסח אוה"ע להלוך ארחות עקלקלות. ד) פרצת גדרי הצניעות באופן מבהיל ונורא תסמר שערת אנוש.- הן הן שגרמו כל הצרות וחורבן הדת במדינה הלזו. המה בכל פרט ופרט מד' דברים אלו היה לנו מה לכתוב באורך ולתאר המצב האיום אך לא באנו בזה לתקן המדינה ויושביה הלואי שנזכה לתקן את עצמינו מכל מה שפגמנו מיום היותינו עד היום הזה, וכל כוונתינו בהקדמה קטנה הלזו ליוצאי חלצינו הי"ו ולתלמידינו ולידידינו הי"ו, אשר ראינו לפנינו צורות אבותינו ורבותינו קדושתם ופרישתם, צניעותם ודרכם, תורתם ועבודתם, מסירת נפשם, על קוצו של יו"ד, שלא נפול ח"ו ברשת הפרוסה לרגלינו שלא נאבד ח"ו ולא נכבה גחלת הנשארת וזכור נזכור את כל החסדים אשר עשה ה' לעינינו והצילנו מכל מיני צרות ופגעים רעים וכף כל אויב ואורב וכל אשר סבלנו וסבלו אבותינו עבור התוה"ק לא תהיה ח"ו לחינם, והם מסרו גופם ונשמתם הטהורה עבור ה' ותורתו ע"כ גם אנו בימי המנוחה נמסור נפשינו באופן הקלה יותר מתוך מנוחה בע"ה שלא לסור מדברי התורה ש"ס ושו"ע וכל מנהגי ישראל כפי שקבלנוה. וידע נדע שאם נלך ח"ו לפשרות ואפילו רק מעט ננסה להניח מקבלת האבות אז ח"ו תפוג תורה ותהי' ח"ו הכל כפי שרואים אנו בעינינו החורבן הנשמות של כאן. לא באתי לכתוב כאן דברי חסידות שכ"א יהי' חסיד, שאין להכריח על זה אם כי הלואי שנזכה להיות, וברוך הבוחר בהם בדרכם דרך הקודש יקרא לה בחומרות בכל מצות תוה"ק, וגם לשון ומלבוש, ושמחה והתלהבות במצות אשרי חלקם, וברור שאלמלי הי' שלו' בין כל החסידים היתה טובה לעולם. אך כבר כתב מרן חת"ס בתשובותיו שאין להכריח כל א' על חסידות שאם כן נעשה מצות אנשים מלומדה ובאנו כאן לעמוד על דברי תוה"ק כדברי מרן החת"ס החדש אסור מן התורה ולהחזיק במעוז כמו שהתנהג ישראל פשוט לפני חמשים שנה, ובכל ימי גלותינו, וא"א לפרוט כל דבר ונגענו בקצה המטה אשר בידינו לעורר באיזה ענינים קמא קמא דמטי לידן אשר בלא יודעים אנו נופלים בזוטרתא ואח"כ ח"ו ברברבתא, כך היא דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו לך עבוד ע"ז (שבת קה:).
ושמעתי בשם הגה"ק בעל חי' הרי"ם זי"ע שפנה פ"א באמצע התפילה לחסידיו ואנשי שלומו ואמר בד"ק בטוח אני בכל עדה הקדושה הלזו שאם יתנו להם כל כסף וזהב שבעולם לעבור על דברי תוה"ק ואפי' על אי' דרבנן, לא ישמעו ולא יקשיבו וא"כ למה יעברו בחינם אתד"ק דפח"ח. וכן אנו שואלים לכל אלו שסבלו כ"כ במחנות ולא רצו לעבור על שום איסור רק בהכרח ואונס גדול וא"כ למה יעברו כאן בחינם, רק עפ"י עצת היצה"ר וע"י החברותא לא טובה שגורמת הרבה, ולמה יפקירו נפשם ונפש ביתם בחינם, וכי א"א לחיות חיי נחת עפ"י התוה"ק, אדרבה כל הרואה יראה כמה נאה ויאה בזה ובבא לחיות על דרך הישן ולא על דרך המאדערניזמו"ס רק בשלו' ושלוה ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך ובניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, הכי יש עולם הזה מתוק וטוב מזה, היש תענוג כליל פסח המקודשת, אחרי היגיעות וטרחות לצורך החג וזוכים לראות פני השכינה ממש בשמחה וטהרת הנפש, וכי
(עמוד 26)
יש תמורה לזו, הכי יש תענוג יותר מלשפוך דמעות בתפלת ר"ה ולהדבק באור פני מלך חיים, הכי יש מתיקות ונעם ושמחה ממלך הכבוד הכי יש שמחת הנפש גדולה ממה שמרגיש סתם בר ישראל בלקחו הלולב והאתרוג בידו ושוכח מהבלי העולם וכי כדאי ליכנס לסכנה ודרך המסוכנת ולהפוך ח"ו אפי' מקומות הקדושה וימי הקדושה למערת פריצים והוללות והתדמות לעכו"ם, נלכה נא בע"ה בעקבי הצאן ולא נמוט ברגעים האחדים עד ביאת הגואל צדק בב"א.

ג) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה"א אליו תשמעון (דברים כ') רעיא מהימנא מרע"ה הבטיח לישראל שנביא כמוהו יקים להם ה"א. והלא לא קם נביא בישראל כמרע"ה. אך י"ל שהנביא שהולך ממש בדרכיו בתורה ויר"ש כפי שמסר מרע"ה אז אליו תשמעון. הראש וראשון שמוטל עלינו באם רוצים אנו לשמוע לדברי איזה מנהיג, אם אנו רוצים לשמוע לקול מורים הן מהוראת או"ה, הן בדרכי היראה והתנהגות בכל חלקי החיים ידרכו עוז בדרך הישן כמו שלמדנו וראינו שהיו רבותינו מאורינו, ואם כי גדלה קטנם ממתנינו עכ"פ יהי' דומה להם שילך בדרכם בלי שום שינוי בתורה ויר"ש כפי המקובל לנו, אז אליו נוכל לשמוע, אם נצייר ונדמה לעינינו גדולינו, ואפי' רב פשוט, כמה מסירת נפש ותורה ויראה הי' בקרבם בשלהבת אהבת ה' ותורתו ועמו, אין כאן המקום לבא בכותבת הגסה בתיאור וציור הקדושים רק מעט זכור אזכור מעיר מולדתי קאשוי, הנה בימי חורפי, מלבד כמה רבנים צדיקים ות"ח, עיר מלאה סופרים יראים ושלמים, ישבו בה הג' מאורות שהאירו תבל בכבודם מו"ר הגה"ק ציס"ע כקש"ת מו"ה שאול בראך זי"ע האב"ד, כ"ק אדמו"ר הגה"ק אור עולם כקש"ת מו"ה אברהם שלו' הלברשטאם אב"ד ואדמו"ר דסטראפקוב, הגה"ק גאון הגאונים כקש"ת מו"ר שמואל ענגעל זי"ע האב"ד דראדמישלא. כ"א משלשה אלו הי' נפלא במינו. מו"ר הגה"ק מוהר"ש בראך זי"ע הי' נודע ומפורסם, מלבד גודל פרישותו וחסידותו בחומרות גדולות ורב גאונו גם לקנאי גדול אש להבה ממש, לא נשא מעולם פני איש, הלך בדרך רבותיו רשכבה"ג המהר"ם שיק זי"ע אבי הארטאדאקסים, תלמיד מרן קוה"ק החתם סופר זי"ע והגה"ק רבן של ישראל החתן סופר זי"ע, לשנוא כל חדשות ולא לגור משום אדם אפי' כגובה ארזים גבהו, מדת אמת שלו הי' להפליא, הי' שונא בצע עד קצה האחרון, אהב וכיבד הת"ח ביתר שאת אם בא אפי' צעיר לימים רק שהי' ת"ח כיבדו עד למאוד ומסר נפשו עבורו, ואם בא עשיר ואפי' ראש הקהלה לא כיבדו אפי' לישב שלא לישא פני עשירים. רדף כל מאדערניזמו"ס וחכמות זרות. נהירנא שפעם אחת גזרו השוה"ל מיניסטעריו"ם בטשעכאסלאוואקיא שיתנו התמיכה הרגילה מהממשלה עבור רבנים דווקא לאלו שלומדי' גם בגימנאזיום (קאלעדזש) עד אז נתנו תמיכה לכל רב שהי' לו שוהלע"ן שלמד עד היותו בר י"ד שנים. היתה גזירה וחששו שידבקו הבחורי' בלימודי חול, וקראו אסיפת רבנים לפ"ב יע"א. בעת האסיפה נשא נאום מו"ר זי"ע שגזירה זו עתידה ח"ו להחריב בתי מדרשות שכ"א ילמוד חכמות זרות כדי לקבל סכום הגדול מהממשלה (שהי' כמעט יותר מחצי פרנסה) ע"כ דעתו שמכאן ולהבא כל רב שיקבל תמיכה מהממשלה, א"כ סימן שיש לו מטור"א (דיפלא"ם מהגימנסייו"ם) יאסרו הוראתו. ע"ז עמד על רגליו רב אחד ואמר שזו חרפה להרבנים להחליט דבר כזה שמה יאמרו בהממשלה שהרבנים רודפים החכמה ומדע. תיכף עמד מו"ר וצווח שעל כרחך צריך להחליט כהצעתו שאם לא יחליטו, הרי עתה יש לנו רק רב א' כמו זה הרב (שפטפט נגד הצעתו) ואז אם לא יחליטו יהיו לנו רבנים רק כמו זה הרב. הרב הזה בחמתו לקח כסא ורצה להשליכו לראש מו"ר זי"ע. מיד רצו הגה"ק דנייטרא והגה"ק דגאלאנטא זי"ע אל מו"ר וביקשוהו שיחזור קצת מדבריו ויסביר באופן אחר. ע"ז אמר מו"ר לא כן רבותי, רק עוד הפעם אני שונה דברי באר היטב שאם לא נחליט כן אז יהיו לנו רבנים כמו זה, ולא חשש כלל. הצעתו נתקבלה.

ד) מלבד זה הי' מתמיד נפלא. בכל לילה קם שעה או שתים אחר חצות ועבד עבודת הקודש. וכן בליל שבת קודש בחצות כבר עמד לעבודתו עבודת הקודש וכן כל ימיו לא פסק פומי' מגירסא או מכתיבת ח"ת. חס על הזמן היקר. כמעט כל השנים שזכיתי לשמוע לקח מפיו לא דברתי עמו בפ"א יותר מרבע שעה וגם זה לעתים רחוקים. בכל הנוגע לכלל הביע חוות דעתו ולא חשש כלל אם יהיו לו מזה צרות או רדיפות שונות כיון שלפי שיטתו כן הוא עפ"י דתוה"ק. כל ימיו התפלל בהשכמה בלי שינוי. בימי הקיץ התפללו לערך שעה חמשה וחצי בזריזות אפי' בש"ק. פיזר צדקה בלי שיעור ולעצמו צמצם בכל דבר. הרביץ תורה וטהרה לערך חמשים שנה לאלפים תלמידים כולם יראים ושלמים. היו מסודרים לו כ"ב חבורים בכל מקצועות תוה"ק ומהם נדפסו עשרה חבורים בהלכה ואגדה. חבורו משמרת אלעזר נדפס בחיו ג' פעמים אשר לא זכה לזה שום ספר אגדה בימינו. כל ימיו הי' שרוי בשמחה ואפי' בימי זקנתו שהי' לו יסורי
(עמוד 27)
איוב ל"ע לא ביטל עבודתו וצהלתו על פניו כהולך לחינגא. זי"ע ועכי"א.
ה) אדמור הגה"ק מופת הדור ופלאו כקש"ת מו"ה אברהם שלו' הלברשטאם זי"ע בנו של רבי' הגה"ק רשכבה"ג מהרי"ש משינאווא זי"ע הי' מדת אמת שלו ג"כ לפלא. מלבד שהי' קדוש וטהור ונתקיים בו ותגזר אומר ויקם לך כאשר יעידון ויגידון כל מכיריו וכאשר עיני ראו ולא זר וכבוד ה' הסתר-דבר, הי' מתמיד חוץ לדרך הטבע הי' לו בכל יום הרבה שיעורין קבועין. גם בימי שיבתו התענה כמ"פ ג' וד' ימים רצופים. בשנים האחרונים לימי חייו והי' מדוכא ביסורים גדולים ל"ע ומעולם לא נשמע ממנו אנחה או קול צווחה, אפי' בימי חליו, והיו נעורים אצלו בכל לילה בחורים הי' מצוה לא' שיקרא לפניו כמעט כל הלילה בספר שאמר, ואם הפסיק הבחור מיד הזכירו היכן הוא עומד וימשיך הלאה. תמיד עורר אנ"ש ולכל אדם להיות בשמחה. גם לענין צדקה היו מדותיו חוץ לגבול. פ"א נתן לאיש שירד מנכסיו והוצרך לסך עצום, ונתן לו כל הסכום, שהי' אצלו ממון שנתנו לו עבור ביתו שמכר. ועיקר מדתו התמימות הנפלאה וגם היום בעמדינו אצל פסוק תמים תהי' עם ה"א אז צורתו הקדושה בולטת לנגד עינינו. קצת ממדותיו התרומיות קדושתו ופרישתו נכתב בספר דברי שלו', וכן נהג אחריו מו"ר הגה"ק פאר הדור ס"ק כקש"ת מו"ה מנחם מענדל זי"ע בקדושה וטהרה וכל מדה נכונה זי"ע ועכי"א.

ו) גאון הדור מו"ה שמואל ענגעל זי"ע בעהמ"ח שו"ת מהרי"ש ז"ח מלבד פרישותו חסידותו וענותנותו הי' מרא דכולא תלמודא. כל ההלכות הנחוצות בד"ח שו"ע היו מונחים בקופסא בזכרונו הנפלא חוץ מגדר הטבע כמעט בע"פ, כל הפרמ"ג וחוו"ד ושמ"ח ותבו"ש סדרי טהרה ובחו"מ מלבד הש"ך כל הקצה"ח ונתיבות, אה"ע כולו באופן נפלא, תשובות האחרונים בפרט נוב"י וחת"ס שלא זז מבלעדם ואמר שמקובל מרבותיו הקדושים ששלחו מן השמים את הנוב"י והחת"ס לקבוע הלכות, דברי האחרונים ותשובות וסברות בלי ערך. כידוע שהריצו אליו שאלות מד' כנפות הארץ. אם כי הי' כל ימיו איש חולה ל"ע ריחו לא גמר וטעמו לא פג. זכור אזכרה פ"א במרחץ ראנק הסמוך לקאשוי וישבנו אצלו איזה בחורים והי' טוב לבו ושאל א' מאתנו שיספר איזה מופתים מרבו קוה"ק רבי' רשכבה"ג בעל דברי חיים זי"ע אמר תדעו שרוב המופתים ופלאות הראה לאנשים ממקום שאינם מקום תורה כגון להסיפ"ס (גליל בהונגריא) (כדי להשריש האמונה בליבם) אולם לא זהו העיקר, העיקר לראות עבודת הצדיק. ומי שראה אותו באיזה פחד סיפר מגדולת רבו הד"ח בתורה נפל גם עליו פחד ומורא. וסיפר גם משאר גאוני הדור מימי חורפו, מגדולתם וצדקתם. וסיפר פ"א שאחר חתונתו לקחו חותנו להראות חזותו לפני רשכבה"ג השואל ומשיב זי"ע בלעמבערג, ודברו ארוכות וקצרות בד"ת ועל סברא אחת שאמר הגאון מה"ר יוסף שאול זי"ע אמר הג' דראדמישלא שהוא מוזכר בתוס'. השואל ומשיב עמד כרגע ואמר תוס' פלוני אתה חושב אמר לו לא. א"ל המתן מעט, נכנס לחדר אחר ואחר עשרה מינוטין בערך שב ואמר לו כוונתך על ד' תוס' שבועות ( כ' ע"א לישנא ) אמר לו הן. אמר לו השואל ומשיב שמע נא לא ארצה לומר לך גוזמא, שעברתי על כל ד' הש"ס במינוטין אלו, אבל עברתי במחשבתי על כל מקום בש"ס שיש ס"ד שנמצא סברא הלזו. כ"ז שמעתי מפ"ק. היה חסיד ועניו, אמר שמעולם לא היו לו מחשבות זרות זי"ע ועכי"א.

ז) עכ"פ היו כולם שוים לטובה שהיו טהורים ופרושים ונזהרים מכל נדנוד של איסור. כל בני ביתם צאצאיהם והנלוים אליהם יראים חסידים אנשי מעשה מופלגים בתורה ויר"ש בלי שינויים. כזה היו נקראים גדולים וגאונים וצדיקים, וכל רב או מורה דרך לעדתו אפי' אם לא היו גדולי הדור, אבל היו מתמידים בתורה, ועיקר ביראת ה' הטהורה במסירת נפש ממש ואהבי האמת, וכל בני ביתם כמותם בצניעות ויראת שמים, וצלם אלוקים ויראת ה' על פניהם. לולא כן לא היה באפשרי להמנות בגדר רב אפי' מי שנסמך להוראה לא היה נקרא רב עד שזכה לכהן פאר באיזה משרה בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו. אבל הכי עלה על הדעת לקרוא בשם "גדול" או "גאון" למי שבני ביתו אינן מתנהגות בדרך ה' בשלימות, אלא בפריצות או בגילוי שערות, הכי עלה על הדעת לקרוא "גדול" למי שלמד או הניח בניו או בנותיו ללמוד בגימנסיום (קאלעדז"ש ) הכי עלה על הדעת שמי שאין לו צלם אלוקים על פניו כתוה"ק או שמגולח חצי זקנו שיקרא בשם "גדול" או "מנהיג" ישראל. הכי עלה על הדעת שמי שיש לו דווקא בן ובת ולא יותר שעל השאר עשה קאנטראק"ט עם הרבש"ע שלא ישלח לו יותר, שזה יקרא "גדול". הכי עלה על הדעת שמי שלמד רק איזה מסכתות ולא בקי בכל הלכות הנחוצות בשו"ע ועוד אחרונים שזה יקרא גדול. נזכור נא ונתעורר נא, ערך ד' אלפים שנה מיום קבלת תוה"ק עד היום הזה היו נושאי דגל התורה טהורים וקדושים, כל הוראתם בקדושה וטהרה ובפחד נורא. הכי כתב גאון הגאונים קוה"ק רבי' בעל דברי חיים תשובה להלכה טרם שטבל א"ע במקוה טהורה והוריד כנחל דמעה באומרו
(עמוד 28)
אהבה רבה טרם שהשיב, וכן כל גאונים שזכינו להכירם נפל עליהם אימתה ופחד טרם שהורו משפטים ליעקב, הלא לא לבד הרבנים אלא כל עוסקי מלאכת הקודש רתת וחלחלה אחזתם שלא יכשילו את ישראל ח"ו באיזה איסור, ואיך לא נבוש לשמוע לקח או לילך בדרך שיורה לנו איש שלא נתגדל על ברכי התורה והיראה האמתית בצורתו החיצונה והפנימית, ממש מיום הולדו, איך לא נבוש לילך בדרכים חדשים ארחות עקלקלות שלא שערום אבותינו על סמך הוראת אנשים שלא הגיעו לגדר זה שיורו דרך ה' התמימה או שיהא אפשר לסמוך על הוראתם כלל. אוי מה היה לנו שירדנו כ"כ פלאים בזמן קצר להיות ח"ו ככסיל בחושך הולך ולא לראות האמת. הלא אצלינו מקובל מדור דור שהתוה"ק אין לה קיום רק באופן שנתאמת ומתעצם כל חיותו עם התוה"ק ממש במס"נ, לא ללמוד חכמות זרות, לא לדרוש בלשון לע"ז, לא להתחבר עם פושעים וכופרים, ומה נענה ליום פקודה הכי כך למדנו מרבותינו תלמידי קוה"ק החת"ס זי"ע, וכי כך לימדנו תלמידי אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זי"ע, ואם אנו בעו"ה כצאן תעינו הלא לפנינו ועלינו לשוב אל ה' וירחמנו אבל ב"כ וב"כ לא נשכח למי החותמת והפסולי"ם.

ח) וכי הורגלנו בזה ששוחט יהיה צורתו כבעל עגלה או כבורסקי וכל בני ביתם כגויי הארץ ל"ע, ובביתו אין לחם ואין שמלה של תורה רק טעלעוויזשא"ן ורדי"א, פרועות ראש וגלויי בשר, זה יקרא ירא שמים מרבים. סיפר לי א' ממכירי שבמקום דירתו בגאליציען בכפר שאצלם היה דר שוחט זקן אחד, ובבא עת פקודתו וחיים לנו ולכל ישראל שבק, נתקבל במקומו שוחט אחר, היה שם ערל קצב שהיה מוליך על עגלה שלו את השוחט והסחורות, וסיפר הערל שפלא בעיניו שקבלו לשוחט איש אשר אינו בקי בשחיטות ולפי דעתו אינו ראוי להיות שוחט, ויהי לפלא שערל יהיה הפוסק מי ראוי להיות שוחט ושאלוהו מה זה שלא ישר בעיניך השוחט החדש, והשיב היות כי הוא היה רגיל לבא להשוחט הזקן וכמה פעמים ראה כאשר השחיז הסכין וראה שלקח האבן ופלגי מים ירדו מעיניו דמעות כנחל על האבן וכך השחיז, והשוחט החדש ראה כשהשחיז ולקח אבן המשחזת ושפך עליו מים וכך השחיז, ולא בדמעות, ממילא ראה שאינו בקי בהל' שחיטה. הדור אתם ראו כך הי' דמות השוחטים ביראה ופחד ותפילה להבוית"ש שלא יכשלו יכשילו, הכל בקדושה וטהרה, אבל שיתקבל לשוחט איש אשר צורתו כפאבריקאנ"ט (מאנופאקטשערע"ר), הולך לקינ"א וטעאטע"ר, מתפלל בביהכ"נ שאסור להכנס לשם, שולח בניו ובנותיו בקאלעדז"ש, בני ביתו אינן מגלחות שערות ראשן, הכי לזה שם שוחט יקרא, מיום מתן תורה עד עתה לא הי' כן.
ט) ירוד ירדנו בעו"ה ואין אנו מרגישים כבשר המת ל"ע שאינו מרגיש באיזמל (שבת יג:) במדינה זו שפשתה המספחת בכל דבר להתדמות לעכו"ם וכן אנו הולכים בחושך ואפילה ולא נגה עלינו לידע שכל זה נימוסי עכו"ם, גדולינו וקדושיננו אסרו בהחלט בין במדינתנו בין בכל מקום בעולם שגלינו ושנדור שם, גזרו אומר עוד לפני תשעים שנה בערך, שאסור ליכנס לבהכ"נ אשר צורתה כבית תפילת עכו"ם, הן בהעמדת בימה למעלה, הן בצורת כוכב או מגדל, הן אם מתפללים שם החזן או רב בבגדי כומרים והמשוררים שלו ג"כ בצורה מזוהמת הלזו, הן אם המחיצות בין עזרת אנשים לעזרת נשים אינם גבוהים ועבים בכדי שלא יוכל להסתכל איש על הנשים, ומי זה שיהין וירהיב עוז לעבור על גזירת רבותינו מאורי ישראל אשר ידוע לכל גודל תפארתם בתורה וקדושה. מי הוא זה שיבטל קבלת אבותינו שנהגו כן, ואפי' שיבא ב"ד שגדול כגובה ארזים גבהם, אשר ממילא היו לא תהי' שיבא ב"ד כשר ויבטל, רק אפי' ימצא הלא א"א דבר שנתפשט וחלה גזירתם ועשו למיגדר מילתא ולא למיגדר לבד אלא הוא אביזרהו דעבודה זרה ממש, אשר צריך למסו"נ על זה. וכמה מינן דכבר משתכחן והולכים להתפלל או לקבל משרה בבהכ"נ כזה. במדינה זו כל הכח לבנות בתי כנסיות כאלו, וסופם להמכר לידי אוה"ע, איסור א' הביא השני, בתי כנסיות אלו לרוב בחדר התחתון הוא בית משחק לנערים ונערות יחדיו בריקודים של איסור ושחץ ר"ל, מקום לעשות שם קארטע"ן פארט"י (סעודת משחק קארטע"ן אשר כתבו בסה"ק קרט"ן בגי' שט"ן), מקום של כל מיני איסורים, למעלה מתפללים והוי הג"ע ולמטה עושים בעו"ה כל מיני איסורים ושם הגיהנם, כדי שיהי' הכל מעין עוה"ב, וא"כ מי ביקש זאת מידו לילך להתפלל שם, יתפלל ביחידות ויקיים ישב בדד וידום כי נטל עליו. ועתה נבא נזכירה נא מצות מילה אשר עלי' כל יסוד תורתינו וקדושתינו שנכרתו עלי' י"ג בריתות ובו אנו מובדלים מכל האומות ובאו בה פריצים וחללוה עד לעפר. יש מהם במדינה זו שעושים בכלים שונים שעי"כ מבטל מצות מילה לגמרי בידים כאילו כרתו עכו"ם וקוף, ויש שמבטלים המצוה במקצתה, ויש שמבטלים מצות מציצה בפה ובזה כולן שוין שאין מוצצים בפה ורובם אין מוצצים כלל. וכל זה עושים בשהיות גדולות ומצערים התינוק הנימול אין לשער ואין לספר, ורוב המוהלי' פושעים ויש חשש בכלל על מילה שנעשה על ידם. וראה מילה ע"י מוהלים היראים והחרדים הע"י, בזריזות נפלאה ממש כחצי מינוט והכל
(עמוד 29)
נגמר החיתוך והפריעה והמציצה והתינוק אין לו צער כלל כנראה בחוש רק רגעים ממש. הכל נעשה על טהרת הקודש כמו שעשו אבותינו מיום מתן תורתינו הקדושה עד היום הזה, ישמח האב ותגל אמו שנכנס לברית כמצווה עלינו. ע"כ צריך לידע שאלו שאין להם שום מבוא להביא התינוק לביתם ליום השמיני אז יאחרו זמן המילה וימולו שלא בזמנה וח"ו להניח לימול בבית החולים שאז מבטל או לגמרי מצות מילה או חלק ממנה. וכן ראיתי בכת"י מש"ב הגאון האדיר הקדוש משימלוי הי"ד זי"ע שבאם לא ימצצו בפה בביה"ח אז ידחה המילה. ואם כי אין כאן מקום להלכות לא מנעתי מלהעלות כן משום שהרבה מאחב"י נכשלים בלא יודעים וע"כ יבינו את אשר לפניהם.

י) עוד הרבה דברים בעו"ה שאנו נכשלים בהתדמות לעכו"ם. עושים סעודת יום הולדת (בערטסדע"י פארט"י) כמה פעמים שמעתי צחות זה ממו"ר הגה"ק זי"ע שיום הולדת מצינו בכל התורה רק אצל פרעה לא זולת, ע"כ, והוא חוקת עכו"ם לכל דבריו. והלא טוב שלא נברא משנברא ( עירובין יג: ) ולשמחה מה זו עושה. ואין ראיה מצדיקים אשר כתבו שם תוס' דאשריו ואשרי דורו, ולהם היה מותר אם היו רוצים בזה אבל באמת אצל הצדיקים לא עשו זאת ולפשוטי עם כמונו מה זה ועל מה זה. (וכפי ששמעתי יש במדינה זו מנהג מכוער ליום הולדת י"ב שנה של בתולה עושים סעודת בת מצוה, הוא מנהג גרוע וחציפות ר"ל ומי שמע כזאת, בן נעשה בר מצוה, אבל האשה נעשית בת עונשין ולא בת מצוה שכמעט מכולן היא פטורה, דבר שלא שערום אבותינו, ה' יצילינו. ובגדר הזה ג"כ מה שהנהיגו חתונת כסף, וזהב ודיימאנ"ד, כל אלו חוקות העכו"ם ואין לו שורש בש"ס ופוסקים ומנהגי ישראל).

יא) מנהגי עכו"ם משתרשים לאט לאט בקרבנו. כגון במנהגי חופה נראה נא מהו יום החופה, יוה"כ ממש כמבואר בפוסקים החתן והכלה מתענים ושבים על חטאות נעוריהם ושופכים לב כמים ומקבלים מכאן ולהבא לשוב אל ה' ולילך בדרכי התורה והיראה זוכה החתן לקיים בקדושה וטהרה המצוה הא' של תוה"ק, נעשה גוף שלם ולא פגום כדאיתא בזוה"ק, השמחה של קדושה היותר גדולה פעם אחת בחייהם. האב היה ג"כ נוהג להתענות ולשפוך לבו אל ה' שיראה נחת ע"ד תוה"ק מצאצאיו כללו של דבר יום סליחה וכפרה לכ"א, שמחת הנפש של קדושה, אור המקיף את כל המסובים שישפיע ה' גם עליהם ברכה שמחה וחיים, ומה נעשה מיום קדוש במדינה זו, לא אדבר מאלו שעושים חופה בבהכ"נ שהוא איסור גמור לכל האחרוני' והרעפארמע"ר כשהתחילו במחשך מעשיהם התחילו לפרוץ גדר זה עד שיצאו מן הכלל כידוע בספרי האחרונים. ולא אדבר מאלו שמהרסים צורת חופה הנהוגה להחליפה בפרחים וורדים שזה לא נשמע ח"ו אצלינו, אולם אדבר מאלו שאינם מדקדקים לעשות חופה תחת אויר השמים, ולמה לא חוששים לברכת רבי' הרמ"א, אשר כל חיותינו כדבריו הקדושים בכל מקום, שנתברך ככוכבי שמים, אמת כפי ששמעתי באיזה מדינות לא הקפידו כ"כ. ואולם הי' הטעם שעפ"י הרוב לא היו הנישואין עפ"י חוק הממשלה רק בחופה כדמו"י ע"כ הוצרכו לעשות בחדרים בסתר, וזה ידוע ומפורסם אולם עתה שכ"א עושה חופה ברשיון הממשלה יר"ה, בודאי יקפיד רק תחת אויר השמים ולא יעבור על שום דבר מדברי רבותינו הקדושים זי"ע, ואם כי די אם החופה לבד עומדת תחת אויר השמים אך לו עמי שומע לי לעשות החופה בחצר או ברחוב כמימים ימימה, אז מצוה גוררת מצוה שינצלו העם הבאים מכמה מיני איסורים של הסתכלות ותערובות לאחר החופה כנראה בחוש. ונלכה נא באור ה' כמו מקדמת דנא ולא לסמוך על האויר כמעט שנגד החופה.

יב) וכאן נפרוט איזה דברים בשינוי מנהגים אצל החופה והמה ממקור משחת חוקות העכו"ם ונכשלים בלא יודעים, הן מה שעושים אויפמארש אצל החופה. אחד באחד יגשו קרובים וקרובות הוא מנהג עכו"ם ולא נראה נגע זה אצלינו רק עתה בעו"ה, ומלבד זה גורם כמה איסורין אחריו, וצריך לשרש אחר זה, וכל אחת לומדת מחברתה עוד יש מנהג גרוע שהשושבינים תחת שיוליכו החתן שני אבות, מוליכין את החתן אביו אמו, וכן הכלה אבי' ואמה. וחלילה לשנות המנהג הישן, גם בצירוף להאויפמארש המגונה הנ"ל שהולך קודם המסדר קידושין, והמחותנים זה אחר זה ממש כטעאטע"ר, החזן עומד ומשורר מן הצד לא אצל החופה, ויש מנהגים אסורים וגרועים שמעמידים בחורים מצד אחד של החופה ובתולות מצד האחר, ממש ככל חוקות העכו"ם ואבירזריהו דג"ע. יש שלוקח לו מסדר קידושין איזה רביי ועושה ספיטש תחת החופה, לחוכא ואיטלולא, וכן הי' מנהג הנעאלאג"ן אצלינו והוא מנהג הכומרי' בשעת נישואין לדרוש להזוג, וגם אלו שלוקחים החזן עם בגדי כומר שלו כבר ביארנו, שהוא חוקת עכו"ם, ולא באלה חלק יעקב רק כמו שקבלו דור אחר דור לעשות החופה בפשיטות ובצניעות והכלה לא תהי' פני' מגולות וכ"ש שערותי' שצריכין לכסות לגמרי ולא כמו קלי הדעת שכמעט נשכח זאת אצלם.

(עמוד 30)
יג) עוד מזלזלים בקדושת החופה על ידי עשיית התמונות פיקטשור תחת החופה אם כי להלכה אין לאסור עשיית התמונות והוא רק מידת חסידות שלא לצייר ולהלכה התירו האחרונים עכ"ז הקפידו אנשי מעשה שלא לעשות שלא לצורך. אך תחת החופה הוא מבלבל את כל קדושת החופה, בשעת לבישת הקיטל, וכן בשעת הליכה לחופה, וכן תחת החופה, ובשעת קידושין עושים כן. איך אפשר לחתן וכלה לחשוב חשבון הנפש באיזה דרך הוא הולך ולכוון ליבו לשמים, וכן להכלה הלא מבולבלים מהפיקשטור'ס, והלואי שיעלה ביד היראים לבטל עכ"פ עד אחר החופה, גרוע מזה שעושים פיל"ם מהחתונה, ונעשה מחופה שחוק וטעאטע"ר ממש. וכן יש לחשוב שהנשמות מן האבות אשר כידוע מסה"ק באים אצל החופה, שיש להם תענוג מקינ"א וממנהגי העכו"ם, וכי יש טעם ששעה הלזו יקרה מכל, תלך לאיבוד באיסורים והבלים. נחשב חשבונו של עולם ונדע מה לפנינו.

יד) ואיידי דאיירי בנישואין נימא בה מילתא, דבר שבאו לפני שאלות וראיתי שהעולם אין מרגישים. הנה קודם החורבן באיירפ"א בהגיע תור של מסכת קידושין לא הי' ספק ושאלה על הזיווג עפ"י הרוב. מנעאלאגע"ן הנקרא רעפארמע"ר לא נשתדכו, ואצל הארטאדאקסיס הלא כולן הלכו לטבילה והמשפחות היו ידועות לרוב ולא היו שם שאלות כאלו לא כן במדינה זו צריך לחקור קודם בדיוק מי היא המשפחה הלזו האין בה איזה פגם, המדוברת גופה האם אינה גרושה או אמה, ומי הב"ד שסידר את הגט, מלבד שבעו"ה אפשר לקבל גט במדינה זו עבור כסף בלי שום סידור, אפי' אם הבעל אינו רוצה, ובניהם של אלו ממזרים ל"ע, אך גם בגט שנסדר צריך לידע העדים והרב מי היו, גם צריך לידע האם נולדה ע"י מקוה, שברוב עיירות אין מקוה ואפי' במקום שיש, במקום שיש חשש פסול דאו' אז הנולדים המה ספק בני הנדה ר"ל ופגומי' הם ואסור לכתחילה לישא אותם, ואם הוא כהן צריך לחקור יותר כהנה וכהנה.

טו) עד היכן גברה כח החוק עכו"ם בכל ענין וענין בבית ובחוץ, יש לראות גם מענין הנפטרים ב"מ. מנוולים ר"ל המתים, מוצצים דמם שיעמדו ימים או עשור. משליכים אותם לאייזקאסטע"ן הנקרא פריזשידע"ר עד יום א' שאז יש פנאי להלוית המת, צובעים את שפתי הנפטר ומגלחים ראשו וזקנו. מלבישים אותו כפי המאד"ע ותוחבים פרח בנקב המלבוש. כשתהי' התחי' יוכל מיד לרקד במלבושי כבוד ופרח שלו. הולכים לבית צידוק הדין ועושים סעודה עם משקים המשכרים, הכל כמנהגי האומות. בעת העמדת המצבה מכוסה בסדין ובאים הרב"יי והשמש שניים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל, ג"ז כמנהגי האוה"ע, לכבוד מצות אלו הולכים הרבה רביי"ם שהם כהנים והולכים בין הקברות, שמצות גדולות כאלו דוחים לאו ועשה דכהנים שאינו שוה בכל, שהרי בכמותם אינו נוהג.

טז) המנהגי עכו"ם ישנם גם לאחר החופה והנישואין. נוסעים הרבה מהם להאכצייטסרייז"ע הנקרא האנימא"ן דבר שאסור ע"פ הלכה ליסע לטיול (ע' סימן קצ"ה) וגם שאר רעות מובאות אחרי' להניח כל קדושת השבע ברכות וקדושת השבוע הראשונה דאוריתא להחליפה בליצנות והוללות, וגם עפ"י רוב אין מקואות כשרות שם ויכול לבא לפעמים לאיסורים חמורים, ועוד שאר רעות לא ניתנו לפרוט.

טוב) עוד דבר שנוגע לאי' מיתה ר"ל ונשתרבב ממנהגי עכו"ם, הוא הצרעת הממארת לעכב ברכת הבנים ובנות, דבר שאיסורו מפורש בש"ס וזוה"ק מדרשי' ופוסקי' בלי שום חולק, וואפי' בממקום סכנה רבו האוסרים ועם כי יש גדולי אחרוני' שהתירו אבל רק באופן פרטי, ורק במקום סכנה, ורק אחרי עדות רופאים מומחים, ואחרי הוראת מורים גדולים אשר מפורסמים בחסידות ויר"ש והוראתם בקדושה,אבל בשביל פרנסה או חולשה וכ"ש שאר דברים אין שום מקום היתר והרבה נשים מהיראים שמפתות את חברות שלהן לעשות כן וליקח פיתקא מרופא ולבקש היתר ויש שעושות בלי ידיעת הבעל, וכ"ז בעוה"ר מההתחברות לאוה"ע והרדיפה אחר המאדערניזמו"ם וא"א לעמוד בשעת ריצת העגלה על המורד.

חי)בין מנהגי עכו"ם המשחקים השונים והם מושב לצים ממש. והקארטע"ן אפי' בחנם אש היא עד אבדון תאכל, וכ"כ נשתקענו במנהגי עכו"ם שאין אנו מרגישים, ויש שאינם בושים כלל ויושבים בסוד משחקים לשחוק בקארטע"ן בפני עם ועדה גם בוש לא יבושו, ורעה זו גוררת אחרי' אחרות,שמשחקות אנשים ונשים ביחד ויד ליד לא ינקה רע ר"ל אביזריהו דג"ע ואלו שמשחקים עבור כסף עוד נוסף אי' גזל,ולרוב סופם כלי' ר"ל בגוף ובנפש ובממון. וכן שאר משחקים, אל תשמח ישראל אל גיל כעמים (הושע ט' א') ולעם קדוש הלא עתם מכורה לתורה ועבודה ולא לליצנות והבלים, גם משחקי כדור, אם עושים נערים קטנים שהם עוד חסרי מדע אבל לא לגדולים. והרבה שחושבים שעושים מצוה לעשות סעודת קארטע"ן (הנקרא קארטע"ן פרטי) בתערובת אנשים ונשים ומושב לצים, מצוה הבאה בעבירה ממש, ומי ביקש זאת מידם והוא מנהג
(עמוד 31)
כמה ישיבות שעושים ר"ל אפער"א או ריקודין של איסור לצורך הכנסה לישיבתם, ואיזה דור נצמח ממעות כזה יוכל כ"א לשער, עכ"פ צריך להתרחק ממצות כאלו כמו מן האש.

יט) מהענינים החמורים שאנו מזלזלים בהם המה המאכלות אסורות שמטמטמים את הלב ואם כי מנינו בראש דברינו ד' אבות נזיקין שגרמו לחורבן המדינה בתורה ויר"ש יש לחשוב גם זאת, שנתפטמו הבנים ובנות במאכלות אסורות דין גרמא שיצאו מה שיצאו. בראש וראשון למדנו לזלזל באי' חלב עכו"ם אשר כידוע מד' רבי' הגה"ק א"א מצאנז בעל דברי חיים זי"ע בשם חותנו גאון הגאונים הברוך טעם זי"ע שמקובל בידו דור אחר דור שיש שם איסור נוסף מלבד הטעם המבואר בגמ' ולא רצו לגלותו, וממילא אין שום היתר בשום מקום, ובפרט שחולבים במדינה זו לערך חמישית מכל החלב שבמדינה גם מבהמות טמאות, וכל מי שנכשל יעזוב את דרכו ויגעיל כליו ומה שא"א להגעיל ישברם,וישוב אל ה' וירחמהו וכ"ש בגבינה שאיסורה גם מצד קיבה שגיבנו אותה בה. וכן כל מה שנעשה חוץ לבית ע"י פאברי"ק (בית חרושת) לא יסמוך על השערתו עד שידע מה הוא אוכל וק"ו בן בנו של קו"ח בשר ושומן שאין לאכול רק אם השו"ב יר"ש באמת מבית ומחוץ כמו שכתבנו למעלה, המשגיח התמידי ג"כ כמותו, והרב הנותן השגחה יהיה מההולכים בדרך רבותינו ואבותינו ואם שלש אלה יעשה לה אז יאכלו ענוים וישבעו לא זולת, ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. אם כך גדלה החיוב לבקר ולמצוא מעט מכל דבר שאיסורו איסור לאו או דרבנן עאכו"כ בדבר שכל קדושתן של ישראל תלוי' בו היא המקווה טהורה, כמה צריך לדקדק שיהי' נעשה בכל החומרות לצאת ידי שיטת הפוסקי', ואין לסמוך בהכשר המקוה רק על רב גדול בקי ירא שמים ובקיא בהלכות חמורות, ויהי' מההולכים בדרך מקובל הוא ובני ביתו. ואחר שהכשיר אין לסמוך על זה לבד, רק שיעמוד תמיד תחת השגחת רב כזה שיראתו התמימה קודמת לחכמתו ויודע ההלכות והאיש המחזיק במקוה יהיה יר"ש ואשתו כמותו, ולא פרוע ראש ההולכת בגילוי בשר והיאך יהיה לה נאמנות, ה' יצילנו לסמוך באיסור כרת, על קלי הדעת, והוא העד והוא הדיין והוא בעה"ד, להכשיר ולהשיק, מטהר ומסיק, ואם רב גדול מפורסם ביראתו ותורתו, הכשירו פעם א' אז סומכין על זה כמה שנים, כאלו הבטיח הרב שלעולם יהי' חוסן ולא יהא חשש זחילה או שאר חששות הנולדים ברבות הימים, וגם הפליטים שבאו ראיתי שסומכי' על זה ומשתמשים במקוואות כאלו במקומות הקיץ אשר לפני כמה שנים הוכשר פעם אחד, והיאך לא ידעו שמקווה צריך השגחה תמידית וגם הבלנית צריכה שתהא בת סמכא, וה' יטהר לבבינו ויזרוק עלינו מים טהורים.

כ) לא יסמווך עצמו על שום כתב הכשר רק באופן שכתבנו באות הקודם במהות הרב והמשגיח התמידי, וכ"ש על דברים הבאים על שולחן בפסח שלא יסמוך עצמו רק באופנים שכתבנו ואשרי למי שעשה מה שאפשר בביתו בעצמו. עכ"ז לא ניתנה תורה למלאכי השרת וכשל כח הסבל בלי עזר, רק ידקדק כמו שכתבנו ולהתפלל אל ה' רחום וחנון שלא יבא בפינו שום מאכל אי' ושום משקה של איסור ונזכה לזרע קודש תמימים וישרים בע"ה ולא יהא לבם אטום ח"ו, רק פתוח כפתחו של אולם לתורתו ועבודתו.

כא) בענין פריצת גדרי הצניעות, הנה כמה גברה הטהרה והצניעות בישראל מיום מתן תוה"ק עד ימינו אלה, וזה חלקנו שנשארנו כעם ה' בכל ימי הגלות וכעדות הכ' (תהילים קכ"ב) שבטי י' עדות לישראל שהיינו מעולם מצוינים בצניעות יתרה, עתה בעקבתא דמשיחא שהס"מ שולח חיציו על פני חוצות בכח ועוז התחילו לפרוץ פרצות בחומה נשגבה הלזו בכמה דרכים ואופנים וא"א לחשוב ולפרוט הכל והחלק יעיד על הכלל טרם כל להשגיח על בני הבית שיהיו לבושים בצניעות שלא לגלות טפח מבשרם ולא בזרוע למעלה מן האציל הנקרא עלינבויגע"ן, ולא הרגלים כלל, וכן אפי' בבנותיו הקטנות אם כי ישנם שמקילים עד י"ב שנה מסתימת הפוסקי' וכן שמעתי ממוה"ק זי"ע נ' שהוא ג' שנים ויום אחד, ואיסור הלבישה בבגדים כאלו לא לעניין שלא לברך לבד אלא הלבישה בעצמה אסור וימנע ב"ב מלהלך בבגדים כאלו, וכן לעניין שערות הראש כבר הנהיגו רבותינו הקדושים זה מאות בשנים לצוות לנשים לגלח שערות ראשן לגמרי וכפי ששמעתי הוא מתקנת ועד ארבע ארצות, עכ"פ כן נהגו רבותינו ואין שום בי"ד יכול לבטל מנהגם שיסודתו בהררי קודש, ומה שטוענים איזה קלי הדעת שיש מדינות שלא גילחו זהו שקר, רק אחר מלחמה ראשונה כבר ירדו חבלי משיח, והתחילו הפרצות הנוראות בכל השטחים וקודם לזה נהגו בכל הארצות פזורינו מלבד אצל הספרדים שכיסו בכמה מכסאות על השערות אך לנו קבלת אבותינו תוכיח ואין לשנות. ומה שרוצים לומר שדי בכיסוי הראש ג"כ טעות מטעם הנ"ל ובפרט כידוע שזה עצת היצר שאם לא תרצה בשום פעם לגלות למה לה השערות ולמה לא תגלח, אלא עצת יצר כדי שברצונה תאריך וברצונה תקצר. וכן
(עמוד 32)
לענין חשש חציצה בטבילה הוא חשש גדול ואין אנו בקיאין כ"כ ועובדא ידענא שמרן החת"ס דרש פ"א בבהכ"נ מחומר איסור השערות וגם אמר בפ"ק שמי שיש לאשתו שערות א"א שיהיו לו בנים מהוגנין (בל"א ע"ר קאנ"ן קינ"ע געראטענ"ע קינדע"ר האבע"ן) והי' שם הבעל שלמי נדבה, שהי' נגיד בפרעשבורג (והחת"ס כתב בהסכמתו על ספרו שלמי נדבה "צדיק צדקות אהב") וצווח ככרוכיא באמצע הדרשה "מה אינם מהוגנים – ממזרים בני הנדה", לא הי' די לו בל' הזהב של מרן ואמר בלשון הדיוט. ומה נאמר עתה, הנקרא בייהא"ר נעשה כהיתר, ובייהא"ר אצלם לא כזית במקום מרה לבד רק חתיכה הראוי' להתכבד שחצי הראש יראה עם השערות באם תלבש מטפחת על ראשה. ויש שלובשים שייטע"ל על חצי או רביעית הראש לסמיות עינים, והשאר משערת עצמה וכ"ז אסור ע"פ ההלכה לא מחסידות. הלא בפרוע ראש עוברת על דת מקריא וחייב לגרשה ותצא בלא כתובה.

כב) גם הבעל דבר הביא צרות אחרות לעולם הנקרא שעראנ"ד או ביט"ש, צרה זו באה לעולם ג"כ אחר המלחמה הראשונה ועתה פשתה המספחת שהרבה יראים מניחים לבנותם לילך לרחוץ במקומות ההפקר הללו ביחד עם אנשים והוא בכלל ג"ע שיהרג ואל יעבור וקו"ח לא"א ההולכת שמה שמחוייב הבעל לגרשה גרש לץ ויצא מדון, ובעו"ה מדחי אל דחי יוצאים שעתה הותרה הרצועה לילך כמעט רוב גופן ערומות במקומות הקיץ שהולכים לשאוף אויר צח, ותחת זה האויר מזוהם ממוקצה מחמת מיאוס הלזה, וכל שאינו עושה כן קדוש יאמר לו או משוגע, וגם הנשים הכשרות אשר כמה אלפים שנה ידעו הנשים שצריכות ליזהר שאפי' קורות ביתה לא יראו שערות ראשה ולהיות צנוע אפי' בחדר סגור, ועתה רוצות עכ"פ במקצת לעשות כמאד"ע הלזה והתאוו תאוה לשווימימבא"ד הנקרא סווימינגפו"ל ואם כי עושים שעות מיוחדות לנשים לבד ולאנשים לבד ועל ידי כך סומכות על זה הלא מרגילות את עצמן ובנותיהן אחריהן לילך בבגדי חציפות וכך הוא דרכו של יצה"ר היום לומר כך וכו', אמת שאין לומר על זה אם רוחצות לבדנה שאסורה עפ"י הלכה אבל אי' צניעות אמותנו, שהולכות עתה תחת כיפת הרקיע בבגדי חציפות, וכמה פעמי' שלוקחות עמהן בניהם בני ו' וח' שנים והוא איסור ברור וגם עי"כ בכל עת פנוי במקומות ההרים ובמקומות הקיץ הולכות ליקח זאנענבא"ד במקום שהולכים כמ"פ אנשים זרים והכל בכלל ההיתר שהתירו הנשים הפרושות את הדבר. ומה שאומרים שהוא לבריאות וכן הרחיצה הלא כמה אלפים שנה היו בריאים בלי רחיצה באופן זה ובלי זאננענבא"ד וגם נתברר ע"י הרופאים שהוא שקר ונדפס בעיתונים דאדרבה ברחיצה יש חשש חולאים ל"ע ובזאננענבא"ד אין שום תועלת וכמה קלות מביאות מקומות הללו לבתים הכשרים שפוגעות שם בקלי הדעת אשר אצל נשותיהן כ"ז בכלל פשיטות לעשות כן ועי"כ מתרגלות כן וגם לילך בביתם בלי פוזמקאות לעיני כל אשר בודאי אסור ע"פ ההלכה לא מצד החומרא, ומה נאמר והלא ירדנו באופן פלא ואין אנו רואים היאך אנו עומדים ה' ירחם.

כג) מקומות המנוחה הללו בערים ואצל הימים הביאה גם פרצות אחרות לעולם, מלבד תערובת של חברותא שאינה נכונה, עוד ישנם שם המלונים הנקראים האטע"ל וכמעט כולם, אפי' הכשרים פרוצות במלואן, שם הולכות הנשים ורוב גופן ערומות ר"ל, יש שם ביט"ש לרחוץ ביחד אנשים ונשים, יש שם טיאטע"ר, שגם בלילה ישמע כל מיני נבלות פה וליצנות. יש שם מקום לשחוק בקבקארטע"ן, יש שם ריקוד פעם ושתים בשבוע אשר כ"א מאלו כדאי להתרחק כממגפה ר"ל, וכל זה העידו לפני אנשים שהיו שם אם בשוגג או במזיד. יש שם היכא תמצא שבחדר א' יעשו מלוה מלכה ובחדר השני מראים הטעאטע"ר, הבעל דבר עירב הכל כעת ביחד, אור וחושך בערבוביא, יש שם טעלעווישאן שכל הלילה יוכל לשבוע מכל מיני זיהום, ויש מאחב"י שנוסעים להאטעל לימים טובים הקדושים, איך ירגישו קדושת יו"ט שם. איך יתעלו בהתרגשות והשתפכות הנפש לפני קונם במקומות כאלו בין חברותא של תערובת "תינוקות שנשבו". היאך משליכים מעליהם העול של מצות ביעור חמץ בכל טרחותי' המסוגלת לכמה דברים והולכות לבקש מנוח ולברוח מפני המצוה. ואיזה סדר יוכל שם לסדר במקומות אלו בליל התקדש החג, בזכור הנסים והנפלאות ולעורר לבב זרעו לאמונה פשוטה טהורה. איזה סוכות יש לחוגג במקומות אלו. רבש"ע מה הי' לנו, אחר סבל של אלפים שנה, וכי ח"ו נניח הכל. נתבונן על דרכינו האם המה מתוקנים, לא נאמר שנשתנו העתים שכבר כ' מרן חת"ס יש לנו אב זקן לא ישתנה לעולם וחלילה לנו לשנות. אנו צריכם רחמים וחסדים גם עתה, לא נשכח חסדי ה' ונתפלל גם לעתיד ולא נלך בהדרך אשר לא לרצון ה' ח"ו.

כד) אי' קדושתינו אשר הללו בה את אבותינו התערובת של אנשים ונשים פורצת כל גבול בכל חלקי החיים. בכל סעודה אם היא של רשות ושל הוללות או אפי' סעודה של מצוה ישבו יחדיו בחור וגם בתולה אנשים ונשים יחדיו. ההסתכלות בנשים אפי' בא"א נעשה כהיתר ר"ל דבר אשר קיי"ל שהוא פסול לעדות כ"כ חמור איסורו ועתה אין דורש כאלו
(עמוד 33)
תורה חדשה יש ח"ו. לשחוק עם אשת איש או לנגוע ר"ל אש אשר עד אבדון תאכל אין פוצה פה אצל כמה חתונות עושים לסמיות עינים שולחן אחד למעלה לזקנים וכד' אשר פסק מהם היצה"ר והם יושבים שם בלי תערובת והשאר, כולם בתערובת, כל זה בדרך פשיטות כאלו כך קבלנו וכי יחתה איש אש בחיקו ולא יכוה בה. וכי אפשר להמלט בכל מיני תערובת מהרהורים ומעשה הבאה ע"י הרהורים. חטאת נעורים כאלו נמחקה מש"ס ופוסקי'. חטא אשר כל הספרים הקדושים האריכו נוראות ועל זה נשא בשרינו בשינינו ועינינו תרד דמעה וכתב בישמח משה שזה גורם כל אריכות גלותינו וסובלים כל כך כלל ישראל ואין מי שישגיח שמביאים אותם בידם לעצמם ע"י תערובת בכל הגבול. כל מה שביקש הקב"ה במתן תורה הי' "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" שנהי' קדושים וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כלשונו הקדוש של רש"י ז"ל, ואפי' הי' כל זה למגדר מילתא הי' החיוב לקיימו וכ"ש שהלכות פסוקות הן. גם ישנם פירצות שונות בעו"ה א"א לפרוט הכל כגון עישון טאבע"ק וציגארעטע"ן ע"י נשים, הכל מחוקות העכו"ם וכמה עזות ופריצות יש בזה, דרך גבר יהי' בעלמה, כל הרשעה בעשן כמו נשי עשיו ר"ל שהיו מקטירות ומעשנות (כמובא ברש"י ומדרשים). והנוהגות ר"ל ללבוש מכנסיים כמו איש מלבד הלאו של לא יהי' כלי גבר על אשה גם דרך עזות יש בה והכל מבלבול המוחות ומנהגי האומות שמשתרש בקרבנו, ומי יעמוד לשדד עמקים ולשום הרים לבקעה לשמוע לקולו שיישר הדורינו ונשובה אל ה' בכל לבבינו.

כה) בכל מקום אנו פוגשים בתערובת של איסור ואין דורש ואין מבקש, נעשה כהיתר שבחור שרוצה לישא אשה הולך עמה ביחד שבועות או חדשים ברחובות קרי', ועבירה גוררת עבירה שמוליכה לקינ"א או טעאטע"ר, מבואו"ת האפלות, לראות שם דברי עגבים וערוה נבלות פה וכל מיני חציפות, ויד ליד לא ינקה רע מלהושיט יד או שאר קריבה האסורה ואיסור ייחוד. וגם הרהורי עבירה שקשים ומביאים לידי טומאה. ואי' כבוד שמים ואי' מוראו להניח לבנותיו או לבניו לעשות כן, וכל זה הותרה אצל יראים שלנו כאלו כך למדו מבית אבותיהם, וכי לא די לילך לבית האבות ולראותה, וכי ע"י שהולך עמה באיסור כמה שבועות אז השידוך יותר בטוח שלא יפגע באיזה אשה שלא כרצון תוה"ק או רצונו. ואם יעבור על איסורים אז יזדמן לו שידוך הגון אתמהה. ואפי' לאחר שנשתדכו מי התיר לילך ביחד לטייל ולשחק, כמה האריכו כל רבותינו הקדושים באיסור וגנות דבר זה וכ"ש היום שהכל נעשה כהיתר וכבר כ' רבי' רשכבה"ג הר"ר יונתן שלא מתעוררים אפי' אח"כ לעשות תשובה שהרי כלתו היא ואז חושב שמותר להתקרב, וצריך לבטל מנהגים הרעים הללו שנתיייסדו לשטוף גבולי הטהרה והקדושה, ובכלל זה אין להתאפק על שגעון שיש פה שהבחור לא קרוא לראות וליראות כמו שהי' נהוג מקדמת דנא רק שקורא על ידי הטעלעפאן את המדוברת והם יחד קובעים זמן לפגוע זה את זו, בדרך הפקר כאלו היא יתומה בחיי אב ואם ח"ו, וכל הרשות בידה וכפי שתגזור כן יקום ואת האב והאם יזמינו להחתונה כשאר קרואים, כדרך מדינה זו אשר נשתכח מצות כיבוד אב ואם לגמרי, רק לאחר פטירתם לחיי עולם שאומרי' קדיש ועושים מצבה נאה והדורה, וכזאת עלתה שבחורים שלנו כמעט מוכרחים לזה, שאבות הנערה מסכימים כדי לקיים מצות "כיבוד בת" כמו שהיא אומרת.

כו) אוי נא לנו כי חטאנו אין אנו מרגישים שאנו מחליפים לאט לאט עולם עומד בעולם עובר, מים חיים במים עכורים ומאוסים ומזוהמים, וכמה נאה אופי' של אומה זו, לחיות בשלו' ומנוחה בצניעות וטהרה, הלא אפשר לראות פירות של המאדערניזמו"ס. ראה במדינה זו עפ"י השטאטיסטיק א' מג' מגרש אשתו, וכ"ז ע"י חיי הפקרות והוללות שאין מה שיקשר אותם, לא כן ישראל עם קדוש, לא כן נתן לך ה"א, ואין לנו דרך אחר רק דרך המקובל מאבותינו ואז יש לנו עוה"ז בשמחה ואהבה רבה וגם נחלה לעולם הבא. למה לנו כל הזיהום, לילך לטיאטראות ולקרות ראמאנען, וגם התחדשות הטעלעוויזשאן, כלי קטן הלזה יכול להחריב ח"ו עולם גדול, להביא הס"מ לבתינו להביא כל הזוהמא והמיאוס לתוך חדרינו לטמטם את הלב ואת המוח בהסתכלות ובמחשבה שם רואים כל מיני זיהום בתכלית. שם רואים ושומעים כפירה. שם רואים ושומעים כל מה שאסרה תוה"ק שהורגת את הנפש, שם תוכל למצוא ולטנף הלבבות הטהורות של ילדים רכים ולעשות מהם ח"ו נואפים ורוצחים ח"ו, כעדות חכמי אוה"ע שטעלעוויזשאן מסמא את עיני התינוקות והורגם ממש. הכי לא ישרה בעינינו הדרך של אלפים שנה שהתינוקות הבל פיהם קדוש ולא ידעו משום רע ח"ו, וכי לא די בנסיונות שיבאו ממילא בחיים אלא צריך לדחותו לתוך מים הזידונים בידיים, וגם לבטל את עצמו מתורה ותפילה ודברי קדושה לישן מתוך ד"ת, ותחת זה דברי נבלה ומה יוכל לצמוח מזה, והשני בדומה לו קצת הוא הרעדי"א שאם פלט מהסתכלות הלא לא פלט משירי עגבים דברי חשק ודברי מינות, לידע בשם כל שמות
(עמוד 34)
החצופות אשר משוררות ושוחקות שם. ויש מהיראים שאומרים שהם אין שומעים רק החדשות לא זולת ואין בזו כדי תשובה שהרי כמ"פ שא"א להמנע. שנית מה יהי' עם הילדים ששומעים ושלישית לנשים מי התיר. הזאת החינוך אשר קבלנו מאבותינו ורבותינו. ואם תאמר נשתנו העתים וא"א לחיות כבהמה מבלי מדע הלא נהפוך הוא עי"כ אם עושה כהמאדערניזמוס אז נעשה כבהמה. וראה מה בין תלמידיו של א"א ע"ה לבין תלמידיו של בלעם הרשע כמה נאים מעשי אבותינו והמחזיקים בדרכם באהבת המקום אהבת התורה ואהבת ישראל, ופוק חזי מה עלתה במדינות שהתחילו בשינויים שנהפכו כמו רגע. ואם לא ראית אז פקח עיניך וראה מדינה זו שחרבו יסודותי' בדת ויראה והכל על ידי דברים כאלו.

כז) בגדר זה של קדושה נכנס ג"כ המניעה מקריאת דברי חשק, אשר מונחים בראש כל חוצות ומטמטמים הלב, ובפרט אלו הנקראים ראמאנע"ן ודזשא"ק בוקס, בתמונות מזוהמות ודברי נבלה לרוב, ועוד יותר גרועים ספרים ועיתונים הנדפסים בלשון שבדו להם המתחדשים ונקרא עברית או בל' יידיש, שלוקחים אותיות הקדושות שנבראו בהם שמים וארץ ומורידים אותם למקום רמה ותולעה. כותבים ליצנות ומינות, נבול פה ודברים אסורים בלי שעור, ואפי' אנשים שכל ימיהם היו נזהרים שלא לקרות ראמאנע"ן וע"י קריאת עתונים ביידיש בלא יודעם נכשלים שרוצים לידע חדשות ודרך אגב קורים דברי נבלה אלו, ומעוורים ר"ל עיני כל בני הבית בעתונים וקריאת ספרים אלו, וספרים חיצונים הלא איסור ברור לכל השיטות ולכל הגדולים ומי התיר כעת כל זה, ויש כעת ב"ה לרוב עתונים וספרים הן בלשון לעז הן בלשון יידיש שיכול כל חרד להכניס לביתו וליתן לקרות לבני ביתו לעתות הפנאי, ותהי ברכה באהלם ושלו' ושלווה בארמנותם.

כח) מאוד מאוד יזהר לראות כל ספר שמביאים בניו ובנותיו לביתו, ויקח פנאי לראות את הכל ואפי' אינו מבין הלשון כל בר דעת יראה ויבין התוכן בכלל זה ג"כ שלא יביא שום אדם לביתו ספר בלא הסכמת גדולי הזמן אשר מתנהגים בנוסח המקובל דרך הקודש יקרא לה, וראיתי ספר א' שהי' הכל כנהוג הלכות שונות ובאמצע הראו לי דברי מינות רק שורה אחת והי' די, ע"כ המזהיר והנזהר שלומם כמי נהר.

כט) הבעל דבר יש לו חריפות גדולה לטהר כל דבר הלא אזניך תשמענה לאמור, לנשים לא שייך לאסור קינ"א וטעאטע"ר וראדי"א וכהנה, כאלו המה עם בפני עצמן לאיסורין. אמת שביטול תורה לא שייך אצלן אבל הכי יש היתר לשמוע נבלות פה, ליצנות מינות וכפירה דברי חשק המגרים יצה"ר, מחשבות בלתי טהורות, שירי עגבים ונכרים וכי התיר' להן ח"ו התוה"ק ואם ירצה לקיים הבן אל תטוש תורת אמך הכי על כגון זה נתכוון שלמה המע"ה, וכי כך היו אמותינו והכי מזה יכול לצמוח דור ישרים וצדיקים אם ראש אמן מלאה מדברים כאלו, ועל הבעל להסביר בל' רכה לבני ביתו גודל וחומר איסורן וישראל קדושים קרובי תשובה הן ויקבלו.

ל) כמה דברים שמתירות לעצמן נשים או אנשים באומרם עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קי"ט) לא ידעתי מי הי' הראשון שהמציא דברים בטלים האלו, לא מצינו כן רק בנביא שעפ"י רוה"ק ידע לעשות כן לא זולת, כאלי' בהר הכרמל שהי' מוחזק לנביא אמת, לא אנשים פשוטים כמונו אין בכוחנו לשנות אפי' לשעה שום מנהג קל ותשאר קוצו של יו"ד. מאיסורים שפרצו בה פירצה ג"כ שיר שמשוררות נשים ובתולות שהגיעו לפרקן ומגיע לאזני אנשים, הלכה בלי שום ספק שאסור. וגם לומר תיבת שלום לאשה כדרך קלי הדעת או להיפוך אשה לאיש, הלא אסור לשאול בשלו' אשה, גם ראינו לעורר אי' שידוע לכל ועכ"ז באו בה פריצים וחללוהו הוא אי' ייחוד, אשר כ' רבי' הרמב"ם שהוא גדר גדול שלא לפגוש באיסור ערוה והאמת יראה כ"א שמי שנזהר הוא ובני ביתו באי' הלזה ינצל מכל מיני פגעים וניסיונות וצרות ר"ל. במדינותינו היו הבתים כולם פתוחים לחצר אחד, והיו פתוחים ממש, ולשכיר או איש אורח הי' חדר מיוחד עם פתח לחוץ מיוחדת עפ"י רוב ולא הי' קשה להזהר, לא כן פה שכל הדירות לבדנה, ואין אדם א' שיודע מה עושה שכנו, וכל בית סגורה ומסוגר, החדר שמשכירין לאיש זר או אורח נוטה ללון, פתוח זה לזה ועל כרחו צריך לעבור על פני חדרי בעה"ב וכדומה, קשה מאוד להזהר. וכן באפי"ס שעובדת שם אשה והבעה"ב נשאר הרבה פעמי' לבדו וכדומה צריך ליזהר היטב, וזה תהלתינו ותפארתינו להיותנו עם קדוש וטהור.

לא) ובכלל זה אלו הנוסעים למקומות העבודה. ומה נעשה שנתקיים בעוה"ר (צפניה ג') והשארתי בקרבך עם עני ודל אבל עכ"פ יחסו בשם ה' ויראו להזהר כל מה דאפשר שלא לנסוע בתערובת נורא עם פרוצות העכו"ם בהתגלות מערומיהן למחצה ויותר. ואם ח"ו א"א ובנפשם מביאים לחמם עכ"פ אין מדמין אונס לרצון ועכ"פ במקום העבודה אם אפשר להחליף מקום שצרי' לעבוד עם נשים שעומדו' שם בלבוש פריצות ל"ו יחליפנו ול"ו ימיר אותו רע בטוב, אפי' אם יפסיד קצת עי"כ. ומזה יש להקיש גם לשאר עניני' שלא ידמה אונס לרצון, שהקב"ה אינו דן ח"ו אונס כרצון ובשאלי
(עמוד 35)
פ"א א' מחרדים למה אוה למושב לו, בקיץ לשאוף אויר צח, במקום שיש פרצות בלבוש וכהנה והשיבני הלא בכל מקום שאני הולך אם לאיזה אפיס או לבית חרושת או ברחוב בכל מקום בלא"ה אני פוגע כל אלו. ואמרתי לו אין לדמות אונס לרצון והחוש מעיד שכן הוא, ואם נאמר כן אז ח"ו הותרה הרצועה לומר שגם בביתו ילבשו בגדי פריצות כיון שבלא"ה הרבה יש כן, ישתקע הדבר ולא יאמר. גם רע ומר אלו שהולכים לעבוד ע"י שעובדים שם עם אנשים קלים וחפשיים, תינוקות שנשבו, ורגילים בדברי ליצנות ונבלות פה אשר כל שומעיו תצילנה שתי אזניו, וגם כל תהלוכותיהם בע"ה כא' מגויי הארץ הכל מעול הגליות והתערבות בגוים ולא קבלו חינוך. ופליטים שלנו שומעים בעל כרחך, ה' יצילנו, וכ"ז מזיק לגוף ולנפש ע"כ מי שבידו להמיר ולהחליף מקומות אלו בודאי החיוב עליו כמו שכתבנו, אפי' צריך להוזיל השכירות, וה' ישלים וישלם ממקום אחר, הרבה ריוח והצלה לפניו יתברך. ע"כ מה מאוד גדולה החיוב לאחב"י לדור ולהדבק ולהתפלל בין אנשים יראים ושלמים, כדי שלא ישטפוהו המים הזידונים ח"ו. ויבקש לו רב דוקא כזה אשר אומר מוסר ותוכחה וכל זמן שתוכחה בעולם שלו' בעולם. לא יעבור עליו יום או לילה שלא למד בו שיעור, אם קטן או גדול, גמ' ותוס' וגם הלכות מקיצורים עכ"פ. שבלעדי זה ח"ו איך יעמוד בנסיון ותוה"ק נותנת כח ועצמה וילמוד בבוקר אם מעט או רב קודם תפלתו ויתפלל בציבור דוקא, ולא יתיירא שיחסר פרנסתו, שה' הטוב אשר בידו נפש כל חי ישלים לו מה שחיסר ע"י תורה ושיעור קבוע ותפילתו בציבור. וכן בערב לא ישכב לבו טרם שלמד כפי כחו ומיסת הפנאי, לא יבטל השבתות ויו"ט בשה"י ופה"י רק לשמוע בלימודים וגם דברי תוכחה ירוץ כגיבור לשמוע, אשר המה כמים קרים על נפש עיפה, ישמע, וינסה בניו ובנותיו בשבת ויו"ט מה למדו מי חבריהם וחברותיהן לא יסמוך על החינוך על המלמדים לבד, אם כי כשרים ויראים המה, רק יקדיש מעתותיו פנאי לבניו ולבנותיו לראות מה עושים, מה קורים, עם מי מתחברים. ואחר כל השבח הזה אנו צריכים לרחמי שמים שנזכה ונחי' ונראה דור ישרים יבורך בע"ה. שרבו הנסיונות בעקבתא דמשיחא מה נאמר ומה נדבר אולם עלינו לעשות מה דאפשר, וה' ברחמיו הרבים יעזרנו ויושיענו א"ס. אחד מפיתויי היצר להטות לב אדם לדרך עקלתון ר"ל החמדת ממון בלי גבול. יוצאים דחופים ומבוהלים אם כי כבר אמרו חז"ל (שלהי מכות) ממון נפשו של אדם מחמדתו, אולם במדינה זו היא ר"ל כע"ז ממש מן בערב מן בבוקר, דאלא"ר בערב דאלא"ר בבוקר, עי"כ מפקירין ושוכחים ר"ל מכמה דברים, ובפרט אלו שהזכרנו, לחקור ולדרוש בניו ובנותיו, לקבוע עתים לתורה ולתפילה בציבור, וגם איסורים שונים ר"ל קשה לפרוט הכל, והעיקר לבטוח בשם ה' ולא ירוץ ויפקיר הכל בשביל הדאלאר ר"ל, כמה מזיק לנפש הילד ששומע יום ולילה בבית רק מהדאלאר, מעולם לא דברו בבית מאלו הדברים, רק מוסר ואמרי נועם שיגדל הילד בקדושה וטהרה. וכמה פרצה ע"ז זו שגם בשבת יש שמשתכחים בעו"ה ומדברים מהדשא"ב (עבודה) ומסחר, קודם התפילה ובאמצע התפילה, כאלו הותרה הרצועה והעולם קיים ח"ו על הכסף. נתעוררה נא לא על תכלית זה בראנו ה' ולא זהו התכלית, רק הכרח הוא, ואדם לעמל יולד ולא יעשה מההכרח עיקר, ומהעיקר ח"ו טפל, ואלו רק ראשי פרקים והי הטוב יערה עלינו רוח ממרום ונדע איזו היא שיב"ה ואיזו היא ביא"ה לבא לפניו ברננה. בכלל הדברים שאמרנו שלא יטמטם נפש הילד בתאוות הממון יש ג"כ דבר רע אשר כל אחד חושב כאלו מצוה הוא עושה והוא זלזול הורים ומורים. כל אחד יש לו דעה, ולשונו תהלך בארץ ושתו בשמים פיהם לדבר בל' מדברת גדולות על חכמי וצדיקי הדור ההולכים בדרך הישן המקובל. וזה מכה בשבט פיו את גדול זה ובא חברו ורעה"ו למעוט"י את ההקדש למעול בקדשי שמים ואינו רוצה להיות חייב ומשלם בכפל ואינו יודע מה זה וח"ו הסוף שאינו נחשב בעיניו למאומה כבוד התורה והצדקות והתנהגות הנפלא שנוהגים בה הגדולים, ותפוג תורה ח"ו, ואם הותרה ליצנותא, דע"ז לבזות רועי אליל המוכרים את הכל בשביל אגורת כסף ומשתחוים לבעל ומחניפים ולא מוכיחים ואומרי' שלו' שלו', אבל מי התיר לבזות ת"ח שמתנהגים ביראת ה' כל היום כפי שקבלנו וראינו, זה ממעשי והסתת היצר הבוער בקרבנו ואין אתנו יודע עד מה כמה ירדנו בעו"ה, ולהגדולים הצדיקים להם לבדם ניתנה האר"ץ להביע דעתם ולהגות דעות בדין ואנו נקיים המשכיל בעת ההוא ידום (עמוס ה') ונלך בעקבי הצאן לשמור דרך עץ החיים דרך הקודש יקרא לה, המקובל מאבותינו ורבותינו זי"ע. גם החיוב עלינו כדי לעמוד בהנסיונות להשיא בנינו ובנותינו בע"ה סמוך לפרקן קודם בן כ' ה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו, כדי להשאר בקדושה וטהרה ולא להתגעל בח"נ המר ורעותי' הנמשכים אחרי', ולהחזיקם על התורה כל מי שבידו אפי' בדוחק, כדי שילמדו עוד איזה שנים בטהרה וע"י כן יש קיום לתוה"ק, שלא ישכח מה שלמד ותתרבה התורה וקדושה בישראל, ואין הכוונה שיהא צריך להיות דוקא רב ומורה, רק שיהיו יראים וחרדים, אשר יוכלו להתנהג בדרך התורה והיראה ביחד, וכמעט שאין דורש
(עמוד 36)
ואין מבקש, כי אם מבקש לבתו סוחר או מי שיש לו משרה טובה ושמנה. נתבונן על דרכינו ונדע ונבטח בשם ה' שה' יהי' בעזרתינו להחזיק התורה, והלומדה. ואם החיוב הי' כן בדור הישן קל וחומר היום שאין תורה ואין ירארה בעו"ה, אוי נא לנו שהגענו לכך, אולם אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואנו נפתח בכחינו הדל כפתחו של מחט וה' הטוב יפתח לנו פתח כדי כניסת קרוניות ועגלות (כמדרש שה"ש).
חינוך הבנות מדברים היותר גבוהים והיא כמעט קשה יותר מלבנים. צריך להזהר מאד בזה ולא העיקר שילמדו תורה הרבה, שהרי התורה לא חייבה אותן אדרבה ללמוד תורה שבע"פ יש איסור ללמדן, והעיקר שיגדלו בחברותא טובה וישרה, ילכו בצניעות לא למקומות ההוללות ל"ע, יכבדו אביהן ואמן, ולהשיאן בע"ה סמוך לפירקן כאשר הזכרנו, שלא יצטרכו לילך למקומות העבודה שונות אשר ע"פ רוב לא מועלת ליר"ש, וגם הבטלה הרי מביאה לידי כמה דברים ר"ל. וה' הטוב ירחם כי גברה כח הנסיונות ואנו חלשים עם עני ודל.

לב) מדברים המרים מאררים הוא ענין של לימודי חול. דבר שנאסר במנין ובנין הגדולים אשר בארץ המה ע' בתשובות מרן חת"ס. והחוש מעיד כן שכל אלו שנכנסים לגימנאסיום (קאלעדזש) ולשאר בתי כפירה הגבוהים, א' מני מאה אלף שיוצא נקי, ונשאר בספיקות וחקירות דעות כוזבות כאשר נודע בבירור ונראה לעין, ומי הוא שיכניס בניו ובנותיו לסכנה עצומה כזו, שריפת נשמה וגוף קיים בשביל לילך אחרי ההבל שתהא פרנסתו קלה יותר ומוכר את הילד במזונות ואת הילדה מוכר ביין לו ולזרעו אחריו, לעזוב מקור מים חיים ולחצוב בורות נשברים, וכאשר מרגיש ורואה מה שעשה כבר עבר הזמן ואין ביד האבות להושיע בנים אוכלים בוסר ושיני אבות תקהינה. ועוד גרוע מזה הזורעים כלאים כעדות מרן חת"ס שלומדים ביחד לימודי קודש עם קאלעדז"ש, וזה וזה לא עולה בידם שאינם יודעים לא זה ולא זה אם כי הוא רב ורופא בפעם אחד, התחבושת שעושה מועיל כמו תהלים שלו.

לג) החינוך של מדינה זו אינו בגדר חינוך. המלמדים כל כוונתם רק להפרנסה, עפ"י רוב קלי הדעת מבית ומבחוץ, וכל בני ביתם כמוהם, וכן כמעט בכל ארה"ב. לומדים שעה או שתים בשבוע לקרות ומעט חומש, ובת"ת שמסודר לכל יום, לומדים בכל יום שתים וג' שעות לימודי קודש לא יותר שלא להטריח את הילד, הגם כי בלעה"ר צורתו כשמשון הגבור מ"מ צריך לחוס עליו וצריך להיות רוב היום פנוי למשחקים. מכניסין אותו כבן שש לאל"ף בי"ת ועפ"י רובא דרובא עד בן י"ג שנה יכול לקרות בסידור בדוחק ואיזה פסוקים חומש, בניו יארק שישנם ישיבות אז יכול ללמוד מעט יותר מזה, ברובא דרובא כשהגיע לבן י"ג שנה יודעים האבות שכבר הוא ת"ח מופלג ומניח תפילין ומברך הבן ברוך שפטרני מעול התורה ושוב אינו הולך ללימודי קודש שהי' די במה שקרא הפטורה שלו שלמד שנה תמימה, ואמר ספיט"ש בל' המדינה בכובע קטן על ראשו בפני קהל ועדה ובזה יצא כבר ידי חובתו ואם הבנים שמחה שזכתה לנער מופלג כזה והביא כבר סימני נערות שיצא חפשי חנם מעול התורה ועפ"י רוב גם מהמצות שמשליך תפילין שלו לאשפה (אשר בלא"ה ראויים לכך שרוב רובם פסולין המה לא נודע מי כותבם או הדפיסם או חיברם כמו מזוזות כן התפילין והבתים אלו), אלו שאבותיהם דרים במקום שיש ישיבה אז איזה מהם אשר עוד זיק יראת שמים בלבו מניחו ללמוד בישיבה ולומד לאט וכשהוא בן שמונה עשרה שנים יכול ללמוד לעצמו מעט, וכבן עשרים יכול ללמוד כמו שהיו רגילים אצלינו שהי' יכול בחור בן י"ד וט"ו שנה. שוב לומד איזה הלכות יורה דעה מדי שנה בשנה מעט ואח"כ מקבל סמיכה ועפ"י הרוב לא נודע לו יסודות הש"ס והפוסקים, שבכל שנה למד לערך כ' דפים גמ' פרש"י ותוס', בעיון (היינו איזה אחרוני זמנינו) בלא מהרש"א ובלא פנ"י ושאר גדולי אחרונים כמו מהר"ם שיף, כ"ז לא יראה ולא ימצא, באלו שנים למד מכל מסכתא שלמד לערך כ' דפים, וגם זה לא חזר עליהם שאין זה מנהג פה, כשמקבל הסמיכה אין לו בקיאות במסכתות כלל, אין לו ידיעה היאך לברר שמעתתא אליבא דהלכתא בשו"ע או"ח, יו"ד ח"ב, אה"ע לא חלי ולא מרגיש, מעט שולחן ערוך שלמד ומקבל סמיכה משום שלמד כל כך שנים, ומגיע לו. לא למד מעולם פרמ"ג להשים לילות כימים ולא הלכות שבת ולא אה"ע ההלכות הצריכות, ולא חו"מ עם ש"ך רק איזה הלכות קצוה"ח ומעט נתיבות. מסכתות שלומד רק איזה מסדר נשים ואיזה מממונות ולא זולת. אין שום יסוד לבחור הנסמך שיהי' בו יר"ש ויראה הקודמת לחכמה. לא בקי במסכתות ובאחרונים, ושידע לחפש אפילו איזה הלכה למצוא דברי חפץ. ובישיבות המעורבות בקאלעדז"ש אין מה לדבר המהבורים גמורים ועל כגון אלו כתב הגאון מהר"ש סופר (באגרות סופרים) בדברו מהסעמינאר שיורה יורה כבן סורר ומורה ויתוד שרץ שנפל ליורה. ועל ידי כן באים המכשולים הגדולים שכמעט רוב המקואות בארץ הלזו יש עליהם חששות נוראות. ועתה מקרוב ששים מקואות נתקנו ב"ה ע"י רב גאו"צ א' מרבנים הפליטים הי"ו, ושאר חורבנות שיצאו מכל זה, ומלבד
(עמוד 37)
כל הנ"ל הלא צורת הרבנים בלא צלם אלקים על פניהם ובלורית עד לב השמים על ראשם, וכן צורת הנסמכים, ובני ביתם כמותם בלורית גדול על ראשן וכל התנהגות הבית כגויי הארץ, יש יוצאים מן הכלל ובפרט בניו יארק, ברוקלין אבל מעוטא דמעוטא שאינו ניכר כלל.

לד) נסורה נא ונראה החינוך שקבלנו. כבן ג' מגלחים ומניחים פאות בלא בלורית. כבר נתרגל עוד מקודם ליטול ידיו סמוך למטה ולומר הברכות בשפה ברורה ויראת ה' טהורה. כבן ג' או ד' כפי כח הנער ומכניסין אותו לחדר אשר המלמדים, כולם, יראי ה' מרבים בצלם אלקים על פניהם וכל התנהגותם כן ובני ביתם כמוהם טהורים ישרי לב בע"ה, ולמד א' ב' עם קמץ אלף קמץ בית ולא א בא כדרך הגוים. כבן חמש או שש מתחיל חומש ויקרא בעת שעומדי' שם, וכן בכל שבוע לומד מסדר השבוע, ומתרגל בכל פרשה ממהמדבר ענין הפרשה, וכה גדל בקדושה וטהרה בלי התערבות של זיהום ח"ו. כבן שש-שבע מתחיל משניות. כבן שבע-שמונה מתחילים גמ' וכן עולה מעלה עד שמגיע לבר מצוה כבר לומד שני דפים גמ' תוס' בעיון, ועפ"י רוב יכול ללמוד לעצמו מעט או הרבה, ולומד כל פרשה עם פרש"י ונ"ך, בלי מבו"י (קינ"א) ובלא טעאטע"ר רק בטהרה. כשדורש אצל הבר מצוה איזה פלפול כבר יודע בעצמו לפלפל עם רבו האם הדבר ישר בעיניו. עד בן ח"י-י"ט כבר למד כמה מסכתות מהחל עד כלה וחוזר עליהם בכל זמן, ויש לו בקיאות בכל סדר מעט, מועד וממונות, וחולין, או"ח כמה הלכות, הל' שבת וברכות ופסח וכדומה. עד בן כ' כבר למד שו"ע יו"ד, ואו"ח הרבה, פרמ"ג וחוו"ד, ולמד לערך חמשים סוגיות בעיון עם מפרשים ויודע לברר ענין עד האחרונים, והכל ביראת שמים, בלי תערובת של איסור, במקוה טהרה כפי הצורך, ויראת ה' שחופפת על פניהם. עפ"י רוב אינם לומדים להיות נסמכים ועכ"ז אם קבל סמיכת התרת הוראה עוד לא קראוהו רב אם כי שנה ולמד ולימד, חריף ובקי, כך נהגו דור אחר דור, וכן לומדים פה ב"ה בברוקלין ישיבות שלנו וגדלים ומצליחים בע"ה. וה' יתן כח ועצמה שלא נכשל ולא נכלם לע"ו ונזכה לילך בארחות צדיקים מוסדי דור ודור ללמוד ע"מ לשמור ולעשות. וזה א' מהחורבנות, שחושבים פה לימוד תוה"ק ח"ו כלימוד בעלמא לשם חכמה או לשם סמיכ' והלא העיקר שתהי' היראה קודמת לחכמה שתתפשט תוה"ק על טהרת הקודש בקרב ישראל להאיר לנו ולבנינו עד עולם. עוד רגע אדבר בענין א' מחבלי משיח הנקראת תנועה ציונית ומזרחית. הנה דבר זה נאסר מכל רבותינו וכל הקדושים אשר בארץ המה ולהבחל"ח החיים אתנו לאויש"ט, וכולם בפה אחד שוו לאסור איסור חמור וגמור להתחבר או לסייע לזה. והחוש מעיד שעוד קודם השריפה הנוראה ר"ל, החריבו כל נתח וחלקה טובה בכרם בית ישראל, וכבר כ' מרן החת"ס זי"ע שדבר שהחוש מעיד עליו מועיל יותר מאלף ראיות. ובעו"ה נוכל לומר שכל באי' לא ישובון ח"ו, ואין נפק"מ באיזה צורה אם ביחיד או ברבים או צורת מדינה. וה' יטהר לבב התועים מדרכיו ויערה עליהם רוח טהרה ממרום א"ס. ובענין מפלגות החרדיות כבר כ' בארוך בזה בהקדמת סה"ק אבות על בנים ממו"ר הגה"ק זי"ע שיש למנוע מלהתחבר להם וכן הורו רוב הגדולים במדינותינו עוד מקודם החורבן הנורא ל"ע. וכן שמעתי מפי מו"ר הגה"ק בשם רבו גאון הגאוני' המהר"ם שיק זי"ע שאין להתחבר לחברה הכוללת כל העולם שאין חרד של מדינה זו דומה לחרד של מדינה אחרת אתד"ק, ודבריו נאמנו מאוד כנראה לעין. ואם כי הרבה גדולי' וגאוני' לא מנעו, היתה כוונתם רק להציל אלו שנתייראו שיפלו לרשת הציונים או מזרחיים, אבל ידעתי נאמנה שאת זרעם והנלוים אליהם לא הניחו להתחבר למפלגות, והתירו רק בבחי' בשר תמותת שחוטה כמ"ש מו"ר הגה"ק בהקדמה שם שבחרו הרע במיעוטו. ע"כ כל מי שנפשו ונפש זרעו יקרים בעיניו לא יכניסם לזה רק יחנך ויגדל הזרע קודש בנוסח ישן המקובל דור אחר דור בלי שום מפלגות וע' סה"ק דברי יחזקאל בסוף הספר. וה' הטוב יעזרנו על דבר כבוד שמו שנזכה אנו ובנינו ובני בנינו לעסוק בתורה הקדושה מתוך תשובה שלימה וטהרה וקדושה ומתוך שמחה ונחת עד הגאולה השלימה הקרובה בתוכ"י אכי"ר.
היום יום י"ט תמוז תשי"ז לפ"ק.
הק' רפאל בלום
ראב"ד ור"מ דקאשוי יע"א